אוסקר נולד בוורשה בסוף שנות העשרים של המאה התשע-עשרה, למשפחה שומרת מצוות. כשהגרמנים פלשו לפולין, הוא היה בתחילת שנות ה'עשרה'. הוריו היו מהתמימים שחשבו כי הגרמנים בסך הכול רוצים להגדיל את שטח ריבונותם וכי בסופו של דבר הפלישה הזו תהיה לטובת כולם. "הם עם תרבותי ומשכיל. אם יש משהו שיכול לעדן את הפולנים המגושמים, זה רק הגרמנים"...
 
אוסקר לעומתם חש אחרת. הוא לא סמך על הגרמנים אף לרגע. הוא לא אהב לראות את הליכתם הגאה ברחובות פולין, והסיסמאות האנטישמיות שהפריחו חיזקו את תחושתו. למורת רוחם של הוריו, הצטרף אוסקר למחתרת הפולנית ולחם בגרמנים הפולשים. לימים התברר שזה בדיוק מה שהציל את חייו.
 
תקופה קצרה לאחר פלישת הגרמנים, נפטר אביו מהתקף לב, ולא עבר זמן רב עד ששאר בני משפחתו נלקחו בידי הגרמנים. בצהרי יום לא בהיר אחד, כשעמד על גג ביתם והסתכל לעבר הרחוב, ראה אוסקר חיילים גרמנים מוציאים את אחיו ואחת מאחיותיו לרחוב יחד עם יהודים נוספים ויורים בהם למוות. אמו ושאר אחיותיו נשלחו לאושוויץ.
 
אוסקר רתח מכעס. אש הנקמה בערה בלבו. הוא נלחם נגד הנאצים יחד עם הפולנים הפרטיזנים. בהמשך, כשהרוסים פלשו לגרמניה, הצטרף אוסקר אליהם, ולבסוף 'זכה' להימנות בין משחררי אושוויץ. במשך ימים ארוכים התהלך כמטורף בחיפוש אחר אמו ואחיותיו – אך לשווא. אוסקר נותר לבדו.
 
המחזות המצמררים שראה באושוויץ מרטו את שארית כוחותיו. "זה השכר עבור היותי יהודי?!", חשב במרירות.
 
בשלב שקלט כי כבר לא יוכל להרוג עוד גרמנים, ברח מהצבא. הוא חצה גבול ועוד גבול, עד שעלה על אוניה שהפליגה לאמריקה הרחוקה. לבד, ללא משפחה, ללא חברים, מנותק משורשיו.
 
תשוקה אחת בערה בלבו – להתרחק מהיהדות עד כמה שניתן. הוא התיישב בלוס אנג'לס, שינה את שם משפחתו מליפשיץ ללף ולמד אנגלית. כל רגע פנוי השקיע בעסקיו, מתוך התמכרות לרצון לשכוח את עברו.
 
בשעות היום הייתה ההדחקה עובדת. אבל בלילות – הגיהינום היה חוזר וחי לנגד עיניו. בשקט שמילא את החדר, באוויר הדומם, הזיכרונות היו כובשים את כל ישותו ועושים בה כבשלהם. אוסקר היה צופה בטלוויזיה, בוהה בתמונות המרצדות, אך ממולו ניבטו תמיד בני משפחתו, שהיו ואינם. זו הייתה שגרת חייו של אוסקר, במשך שנים.
 
ערב אחד, היה זה כבר עשרות שנים לאחר תום המלחמה, הביט אוסקר כהרגלו במסך הטלוויזיה. בשלב שעיניו החלו נעצמות, משהו על גבי המסך הפתיע ועורר אותו באחת. הופיעה שם דמות של רב דובר אידיש, תמונה שהזכירה לו חוויות מהימים שלפני המלחמה.
 
"מי היום רוצה לצפות בשידור עם רב שמדבר אידיש?", חשב לעצמו בזלזול. פתאום החל לפעפע בו הכעס המוכר ובתנועה מהירה כמעט כיבה את המסך. אלא שמשהו עצר בעדו. 'חכה', אמר לעצמו. 'אולי בכל זאת תשמע משהו מעניין'. הרב המשיך לדבר ולדבר ובתחתית המסך הופיע תרגום סימולטני לאנגלית.
 
לרב הזה שדיבר, היה מראה פנים ייחודי. עיניו העמוקות שידרו עוצמה לא שגרתית וכמו מגנטו את אוסקר. אוסקר לא היה זקוק לתמליל התרגום. הוא הבין היטב אידיש. המשפט הבא שאמר אותו רב, צלף בו ישירות. "יהודי שבורח מיהדותו לאחר המלחמה, נותן פרס להיטלר יימח שמו.
 
אוסקר, מוכה הלם, נעץ במסך מבט מזוגג. "הגרמנים ניסו להכחיד את העם היהודי", המשיך הרב, "והדרך הכי טובה להתנקם בהם היא לבנות את המשכיות היהדות. לקיים תורה ומצוות ולחנך על כך את הדורות הבאים". אוסקר הרגיש שהרב מדבר ישירות אליו. כמו חש את תבערת הנקמה שרוחשת בלבו. לראשונה, פרץ מישהו את מחסום הבדידות שלו. מישהו שכאילו הבין בדיוק מה עובר עליו. וזה הספיק כדי לבקוע את המעטה הקר שעטף אותו במשך שנים כה רבות.
 
על גבי המסך הופיע מספר טלפון, למי שמעוניין ליצור קשר ולחזק את זיקתו ליהדות. אוסקר רשם את המספר, וכשהסתיים השידור – פנה להתקשר אליו. השעה הייתה כבר קרוב לחצות הלילה, ובכל זאת מישהו ענה לו וקבע לו פגישה ליום המחרת – באחד מבתי חב"ד בלוס אנג'לס. באותו לילה, אוסקר כמעט לא ישן. הוא שכב במיטתו ובכה.
 
בשעה היעודה הגיע לפגישה בבית חב"ד, שם קיבל תמליל כתוב מהשיחה בה צפה אתמול. שיחה של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. במשך יום שלם קרא את הדברים, עד שידע אותם כמעט על פה. המשפט שהכי מוסס אותו היה "מי שבורח מיהדותו נותן פרס להיטלר יימח שמו.
 
הצעד הבא של אוסקר היה להזמין לעצמו מבית הדפוס כרטיסי ביקור חדשים עם השם "ליפשיץ". לאחר מכן, חזר לבית חב"ד להזמין לעצמו זוג תפילין. זהו. הוא קיבל על עצמו לנקום כראוי בהיטלר יימח שמו ולחזור לחיות כיהודי דתי.