"לא חרבה ירושלים, אלא משום שלא ברכו בתורה תחלה", שלא היתה חשובה בעיניהם כל כך לברך עליה. לימוד התורה צריך להיות לא מפני העמקות השכלית שבה, ולא כרכישת ידע והשכלה, אלא מתוך ידיעה שזוהי חכמתו של הקדוש ברוך הוא המאוחדת עמו, שמתוך אהבתו אותנו הורידה להבנתנו והשגתנו, ושעל ידי הלימוד בה אנו זוכים להתאחד עם נותן התורה. לכן יש לברך בכל יום בשמחה את ברכות התורה, שבהן אנו מודים לה' שנתן לנו את כלי חמדתו, ומבקשים מה' שנזכה ללמוד את התורה לשמה ולהנחילה לצאצאינו. יש דעות בהלכה שברכות התורה הן חיוב מהתורה, שנאמר "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו", וכן נאמר "ברוך אתה ה' למדני חוקיך".
בכל בוקר מברכים שתי ברכות: א) "אשר קדשנו.. על דברי תורה.. והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו.. ברוך.. המלמד תורה לעמו ישראל" (ויש סידורים שתחלת ברכה זו "לעסוק בדברי תורה"), ב) "ברוך.. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך.. נותן התורה". גם כשהאדם עולה לתורה, מברך בתחלה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו..", ובסוף "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו..".
