ספירת החכמה – השניה בעשר הספירות – היא הכח הראשון בשכל המודע, והיא הכח העיקרי שבו ברא הקב"ה את העולם.
ספירת החכמה – השניה בעשר הספירות – היא הכח הראשון בשכל המודע, והיא הכח העיקרי שבו ברא הקב"ה את העולם.
חכמה פירושה היכולת להסתכל עמוק לתוך היבט מסוים של המציאות, להרהר במהותו, עד לחשיפת האמת הבלתי מעורערת שלו. זרעי אמת אלה יכולים להמסר אחר כך לספירת הבינה, בת הזוג של החכמה, לשם ניתוח ופיתוח שכלי.
החכמה היא הכח העיקרי בתהליך הבריאה, כפי שנאמר בתהלים: "מה רבו מעשיך הוי' כֻלם בחכמה עשית"[i]. המלה הראשונה בתורה[ii], "בראשית", מתורגמת ב"תרגום ירושלמי"[iii] ל"בחכמה" (וממילא פירושו של הפסוק הראשון בתורה הוא: "בחכמה ברא אלהים את השמים ואת הארץ"). הרמז לקשר בין ה"ראשית" לבין החכמה מפורש בתנ"ך במטבע הלשון "ראשית חכמה[iv].
הקשר בין ספירת החכמה והבריאה נרמז יפה בגימטריא, שכן, ערך הפסוק הראשון בתורה – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – הוא 2701. מספר זה, 2701, הנו ה'משולש' של המלה חכמה, כלומר, סך כל המספרים השלמים מ-1 עד 73 או מ-א (1) עד חכמה (73)!
[i]. תהלים קד, כד.
[ii]. בראשית א, א.
[iii]. תרגום פרשני של התורה לארמית, מתקופת המשנה.
[iv]. תהלים קיא, י. משלי ד, ז.
