בטבע העולם הוטבע חותמו של הבורא.
אחת הגימטריאות המופיעה פעמים רבות בספרי הקבלה והחסידות קשורה עם מושג שהתחדש רק בימי הבינים: הטבע.
מילה זו, במשמעותה המקובלת כיום, לא מופיעה בלשון בתנ"ך ואף לא בלשון חז"ל. ככל הנראה, מילה זו נגזרת מהשורש טבע, במשמעות של הטבעת מטבע. כך, חוקי הטבע נחשבים טבועים במציאות העולם. בעומק, יש כאן הכרה בכך שבטבע העולם הוטבע חותמו של הבורא. בחסידות נדרשה המילה "טבע" גם במובנו השני של השורש טבע, טביעה במים[i], כדי להמחיש שכאשר אין מתבוננים 'טובעת' ומכוסה המעורבות האלקית בהנהגה הקבועה של חוקי הטבע (אך מי שיש לו טביעת עין[ii] מסוגל לזהות את ה' בתוך הטבע).
כבר הוזכר שיש לה' שמות רבים , והטבע (ב-ה הידיעה, להדגיש שהמדובר הוא בטבעו האמיתי-האלקי של העולם[iii]) שוה בגימטריא לאחד משמות אלו – שם אלהים (86), רמז לכך ששם זה קשור בקשר הדוק עם הטבע. גימטריא זו משמעותית במיוחד כיון שאלקים הוא השם היחיד של הבורא המופיע בפרק הראשון של ספר בראשית בו מתואר ה' כבורא העולם: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[iv]. שם אלקים חוזר 32 פעמים בסיפור ששת ימי הבריאה, רמז ל-לב נתיבות חכמה[v] בהן ברא ה' את העולם, כאמור בפתיחת ספר יצירה.
[i]. תהלים סט, ג: "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד". "יְוֵן מצולה" היינו חכמת יָוָן, חכמת הטבע, המאיימת להטיל צל מחשיך על הנוכחות האלקית בעולם. בתנ"ך מופיע גם הדימוי של טביעה בטיט (ולא רק במים) בפסוקים "הצילני מטיט ואל אטבעה" (שם פסוק טו) ו"ויעלני מבור שאון מטיט היון" (שם מ, ג). ההצלה מטיט היון היא בחג החנוכה, בו חוגגים את נצחון חכמת ישראל (הסוברת ש"אין לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא") על חכמת יון, כמבואר בדרושי החסידות לחנוכה (ראה רשימות הרבי מליובאוויטש חנוכה תרצ"ו – נדפס ברשימות חוברת ג, רשימות כרך א עמ' 39).
[ii]. והוא התלמיד-חכם האמיתי בלשון חז"ל, הניחן ב"טביעות עינא" בזכותה מחזירים לו את אבידתו (בבא מציעא יט, א). האבידה האמיתית היא ה', האובד ומתחבא בתוך הטבע (כאשר עבודת ה' כולה היא 'משחק מחבואים' בו יש לחפש את ה"אל מסתתר" שהטביע עצמו בתוך טבע המציאות). חכמת התורה היא "עץ החיים", "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח), וחכמת הטבע היא "עץ הדעת טוב ורע". טביעת עינו של תלמיד חכם מוציאה את ה-ע מהמלה "ורע" והופכת את הרע להיות "כסא [= טבע] לטוב" (ראה כתר שם טוב אות קפח ובנסמן שם, ונתבאר באורך בסוד הוי' ליראיו ובכ"ד).
[iii]. בעוד ש-טבע סתם עולה אלים, בלי ה-ה של שם אלהים – טבע סתמי נתפס כמכלול של כחות זרים, ולא כגילוי אלקי אחדותי. ה זו היא "אתא קלילא דלית בה מששא" (פיוט אקדמות לשבועות; תניא אגה"ת פ"ד) בה נברא העולם, כדרשת חז"ל (בראשית רבה יב, י) על המלה "בהבראם" (בראשית ב, ד) – ב-ה בראם.
[iv]. בראשית א, א.
[v]. תרגום ירושלמי למלה הראשונה בתורה, "בראשית", הוא "בחוכמא" (בחכמה) – על שם הפסוק "ראשית חכמה יראת הוי'" (תהלים קיא, י) – והפסוק הראשון כולו, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" עולה חכמה (73) במשולש (סכום כל המספרים מ-1 עד 73 – 2701).