כתב רבי פינחס מקוריץ: "צדיק קטן אוהב רשעים קטנים וצדיק גדול אוהב רשעים גמורים, ומשיח אוהב אפילו את הרשעים הגמורים הגדולים".
 
המשיח אוהב כל יהודי משום שניחן ביכולת לזהות את גרעין הנשמה, שאצל כל יהודי הוא מושלם ואיכותי תמיד, גם כאשר בגלוי הוא מתנהג ברשעות גמורה. המשיח, שתפקידו לגאול את כל ישראל, הוא זה שיכול לגאול ולגלות את פנימיות הנשמה של כל אחד, גם כאשר היא חבויה, נסתרת ונעלמת, והיכולת הזו מולידה בו אהבת אמת כלפי כל יהודי.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר כי ההוויה השורשית ביותר של כל יהודי היא היותו צאצא לאברהם יצחק ויעקב. ההסתכלות הנכונה על אישיותו של יהודי צריכה להיות מבעד לשייכותו לשורשיו. כאשר מזהים כישלון אצל יהודי, יש לזכור כי מדובר בתופעה חיצונית בת-חלוף – גם אם התופעה מתמשכת זמן רב – משום שבעצם היא לעולם לא הופכת להיות הווייתו הפנימית, ובמוקדם או במאוחר – הוא יתנקה ממנה.
 
ואכן, בהנהגתו של הרבי ניכרת בעליל השתקפות מושלמת של אהבה כזו. הכול זוכרים את התורות האנושיים הארוכים שהשתרכו לפתחו של הרבי כדי לזכות לקבל ממנו דולר לצדקה ולברכה, במהלכם זכה כל אחד בתורו לתשומת לב מלאה, כאילו אין בעולם איש מלבדו. לאישה ששאלה את הרבי כיצד אינו מתעייף לעמוד שעות רבות כל כך ומצליח להאיר לכל אחד פנים ברעננות מדהימה, השיב: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים".   
 
במדרש נאמר, כי בתקופתו של גדעון השופט, היו בני ישראל בצרה גדולה ולא נמצא מי שראוי לגאול אותם. עד שבא גדעון ולימד זכות על העם, וכך זכה לכתר המנהיגות. הקדוש-ברוך-הוא אמר לו: "יש בך כוח ללמד סנגוריא על בני ישראל – בזכותך הם נגאלים!".
 
בזמן התלמוד נאמר כי כבר "כלו כל הקיצים (הגיע זמן הגאולה) ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". כיום, אומר הרבי, אין יהודי שלא חלף בראשו לפחות פעם אחת הרהור, ולפיכך הגאולה צריכה לבוא תכף ומיד ממש! ברבי יש את הכוח ללמד סנגוריה על בני ישראל, ובזכותו כולנו ניגאל.