צ'רנוביץ, תשכ"ט (1969). דממת מוות שררה בבית הקברות היהודי שבפאתי העיר, שעה שהרשל-צבי שור צעד במהירות לעברו. מולו ניבטו אלפי מצבות, מהוות עדות דוממת לעושרה ולגודלה של הקהילה שהייתה ואיננה עוד. הוא פסע בין המצבות בצעדים החלטיים, עד שהגיע למצבה הטריה של אמו.
 
רגשותיו גאו. בת 44 הייתה אמו במותה. למה אלוקים לקח אותה בגיל כל כך צעיר? למה אלוקים השאיר אותו לבד, בודד? למה?
 
המרירות שבלבו גאתה כמו לבה רותחת והפכה לכעס עצום. הוא הוציא מכיסו סכין קטנה, גזר במהירות את פאותיו, מניח לשערות ליפול על קברה של אמו. ליד שאריות פאותיו הניח את שקית הטלית והתפילין שהביא עמו, ובכעס אדיר בלול במרירות עצומה פנה לאמו ואמר: "אמא, אני סיימתי איתו!... אין לי עוד צורך באלו!".
 
כעבור דקות אחדות הוא יצא מבית הקברות בהחלטה נחושה שלא לשמור עוד תורה ומצוות. הוא הרגיש כאילו קבר כעת את עברו הדתי, את הרשל שומר המצוות, ותחתיו יצא כאיש חדש בשם גריגורי.
 
זמן קצר אחר-כך קיבל גריגורי שור היתר יציאה מברית המועצות, והיגר לארץ ישראל. 
 
בשנת תשל"ז (1977) הגיע גריגורי לביקור בארצות-הברית לצרכי עבודה והתארח אצל ידיד בשם פרקש. במהלך שהותו, הציע לו פרקש לפגוש את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. גרגורי התנגד. הוא הרי ניתק כל קשר עם הקדוש-ברוך-הוא ונציגיו עלי-אדמות!
 
אבל פרקש לא וויתר. הוא טען שהרבי מליובאוויטש הוא אישיות מיוחדת, ומכל העולם מגיעים לקבל את עצותיו וברכותיו. לאחר מסע שכנועים, החליט גריגורי 'לעשות טובה' לידידו והביע הסכמה לנסוע אל הרבי.
 
פרקש התקשר מיד לידיד חב"דניק, ובסיועו קבע לגריגורי תור מהיר ל'יחידות' (פגישה בארבע עיניים) עם הרבי.
 
גריגורי הגיע במועד הנקוב בליווי ידידו. אל חדרו של הרבי נכנס לבדו, בצעדים מהוססים. הרבי קיבלו במאור פנים, סימן לו להתיישב על כיסא ופתח עמו בשיחה, באידיש. 
 
הרבי התעניין בתחום התמחותו. גרגורי היה טכנאי מיזוג אוויר, והרבי ניהל עמו שיחה מקצועית בתחום. ההתפעלות של גריגורי מהידע של הרבי סדקה קצת את חומת הברזל שהציב לכתחילה בינו לבין הרבי. בהמשך, כאשר החל הרבי לדבר על אמו, הלכה חומת הברזל ונמסה.
 
לפתע עצר הרבי את דבריו, והפתיע את גריגורי בשאלה לא צפויה: "מניין לך הזכות לקחת החלטות לבד בדברים שקשורים לאלוקים? אתה אמנם אדם חכם, אבל לא יותר מהקדוש-ברוך-הוא"...
 
גריגורי היה המום. מהיכן הרבי יודע מה שאירע שם, בבית הקברות של צ'רנוביץ'?
 
"הרשל", פנה אליו הרבי בשמו היהודי. "תן לקדוש-ברוך-הוא דקה אחת בכל בוקר, לא יותר".
 
הרשל לא קלט. "מה אפשר להספיק לעשות בדקה?".
 
"להניח תפילין, להתחבר לאלוקים"...
 
הרשל התנגד. הוא לא רצה בשום אופן לחזור לקיום התורה והמצוות. הרבי הפציר בו במשך דקות ארוכות, ובסיום אמר: "יבוא יום שמישהו קרוב אליך ילך לעולם האמת – ואז תעשה תשובה"...
 
חלפו שנים רבות. בט"ו אדר תש"ע (1/3/10) נפטרה ברחובות סבתו של הרשל, חיה פיירברג ז"ל, בגיל מופלג – 112 שנה (!). פטירת הסבתא שברה את הרשל. הוא הרגיש שנלקח ממנו אחד מאוצרותיו היקרים ביותר.
 
לאחר השבעה, נולד בו פתאום חשק עז לעשות משהו עבור הסבתא והוא החליט לחזור קצת לימים הטובים של בחרותו בצ'רנוביץ. כמה ימים לאחר מכן עבר ברחוב ליד דוכן להנחת תפילין ונעצר לשוחח עם חסיד חב"ד שעמד שם. כך החל הרשל את דרכו חזרה. הוא קבע עתים לתורה, חזר להקפיד על שמירת שבת, על כשרות המאכלים... על הכול!
 
"נבואתו של הרבי התגשמה לאחר שלושה עשורים", אומר הרשל בהתרגשות גלויה.
 
כעבור כשנה התגלתה אליו סבתו בחלום. "הרשל'ה", אמרה הסבתא, "הקמת על קברי מצבה יפה, וברוך השם גם התחזקת מאז ביהדותך. אך מה עם בתי – אמך הקבורה בצ'רנוביץ'? שנים רבות היא לא זכתה לעילוי נשמה. אני מבקשת ממך כי ביום השנה תאמר עליה קדיש על קברי, ולאחר מכן תערוך 'אזכרה' גדולה. 
 
הרשל התעורר מהחלום שטוף זיעה. לפי זכרונו, אמו נפטרה ב-7 לאוגוסט 1968. הוא בדק ומצא כי התאריך העברי חל בי"ג באב.
 
ימים ספורים אחר-כך, חלם הרשל חלום נוסף – הפעם עם הרבי מליובאוויטש. "הרשל, טעית בתאריך הפטירה של אמך!", אמר לו הרבי. "בדוק היטב במסמכי הפטירה".
 
הרשל התעורר ורץ לנבור בין מסמכיו, עד שמצא את תעודת הפטירה של אמו. כן, הרבי צדק. תאריך הפטירה היה 1/8/1969, שבאותה שנה חל בתאריך העברי י"ז אב...