מכרה קרובה, שהיהדות עבורה מתחילה ונגמרת בסיור אנתרופולוגי בבתי כנסת ביום הכיפורים, שמעה מחברה אחרת, המקורבת לחב"ד, ש'מסתובב' איזה דולר, שהרבי מליובאוויטש נתן לפני כשלושים שנה לאישה בהריון בליווי ברכה ללידה קלה ומהירה. מאז, כך מספרים הבריות, כל יולדת האוחזת בדולר במהלך הלידה זוכה ללידה קלה ומהירה, ולא זו בלבד, השמועה מתעקשת כי אותן יולדות שהדולר ברשותן לא נזקקות לזריקת אפידורל לשיכוך הכאבים במהלך הלידה. (כאן אפשר לקרוא על משמעות חלוקת הדולרים שנועדו להפוך את המקבל לשלוח מצווה הנשלח לתת את הדולר או חילופו לצדקה).
אותה מכרה, רציונליסטית ספקנית, שבדרך כלל מביעה שאט נפש מסגולות, קמעות, ברכות, אותות ומופתים, החליטה הפעם שהיא רוצה את הדולר הזה ללידתה הקרובה. ההיריון הקודם שחוותה הותיר בה טראומה קשה, והיא גמרה אומר בלבה, ללא נימוק מספק, שהדולר יעזור לה לעבור לידה קלה יותר. ואם לא יעזור בטח לא יזיק. ומאחר והיא לא הכירה אף חב"דניק שעשוי להכווין אותה כיצד להשיג את השטר המדובר, נבחר עבדכם הנאמן למילוי המשימה.
אני, כפי שמי שקורא את הבלוג הזה מספיק זמן יכול לשער לעצמו, עיוותתי שפתיים בספקנות, "תתני צדקה, תתפללי, תלמדי משהו שיחזק את האמונה, תדליקי נר, קצת תהילים ויהיה בסדר". אך לא הספקנות, לא התלונות, ולא ההסתייגויות עזרו.
כמה טלפונים, והגעתי למישהי שהכירה את רכזת גמ"ח הדולר. היינו צריכים להמתין קצת, כי התור ארוך, ואף פעם אי אפשר לדעת מתי בדיוק תתקיים הלידה, ובהחלט ייתכן שבדיוק ברגע המיועד הדולר ישהה אצל יולדת אחרת. אבל למכרה שלנו שיחק המזל. במשך שבועיים מתאריך הלידה המשוער היא הלכה וחזרה מבית החולים עם צירים לא מספיק חזקים, ואיכשהו יום אחד הגיע אלי הדולר והזדרזתי להשלים את שליחותי. באותו היום היא ילדה.
מתוקף הנסיבות אנחנו היינו הראשונים לקבל ממנה את הבשורה. היא סיפרה שכבר כשנכנסה לאגף היולדות שמעה מזוג דתי בחצי אוזן שמדבר בנפלאות הדולר. ומסיבות מובנות הדברים רוממו את רוחה. לא היה תור, אז היא נקלטה במהירות בחדר הלידה, ומשהתגברו הכאבים היא שאלה אם אפשר לקבל אפידורל. האחות החביבה אמרה לה שהיא אחרה את המועד מאחר והיא כבר ממש באמצע הלידה. קצת פחות משעה מרגע שהגיעה לבית החולים הועברה למחלקה. הדולר לא מש מידה, הלידה הייתה קלה והיא לא קיבלה זריקת אפידורל, לה נזקקה בכל לידותיה הקודמות.
השבוע נסעתי להביא את הדולר למכרה אחרת, כשבדרך שמעתי על הדולר מהרבי מליובאוויטש שקיבלה לידיה אביבה שליט לפני כחצי שנה מחב"דניקית, כשעל הדולר צוין היום בו התקבל, יום שלישי, כ תשרי, בדיוק היום בו השתחרר גלעד שליט.
האם צירופי המקרים הללו אומרים משהו? האם יש מקום למופתים בחיינו?
מה אפשר להקיש מהסיפור הזה? במה הוא אמור לשכנע את השומעים או לקדם אותם לעבר תובנה מסוימת?
מה היחס הראוי כלפי מופתים?
מופת הוא אחד המושגים הבודדים שעוד לפני שמבהירים במה מדובר, כדאי להדגיש את היחס הראוי אליהם. ברוח הדברים שנכתבו כאן בקשר לנבואות של הרב ניר בן ארצי מתלמים, אפשר לומר כי כמו שכוחו הנבואי, בין אם הוא אמיתי ובין אם לאו, חסר משמעות מבחינת האמונה הנדרשת מהיהודי, כך גם המופתים אינם רלוונטיים לתכלית ולמבנה חיינו. ולכן במידה רבה אנחנו לא אמורים להזדקק להם או ללמוד מהם דבר מה.
סיפורי מופתים יכולים לעזור למי שאינו מאמין, אך הם אינם מהווים מטרה כלשהי במסגרת האמונה היהודית[1]. גם המופתים שאירעו ביציאת מצרים, נועדו בראש ובראשונה עבור פרעה והמצרים ולא עבור ישראל[2]. מלכתחילה המופתים נועדו למי שמפנה עורף לקב"ה[3].
המשימה של האדם היא להגיע להכרה של הבורא ומבנה הבריאה על-ידי פעילות שכלית, שתשפיע על המידות. הלימוד הזה מקרב את הלומד לעניינו העצמי, לתכליתו. המאמין אינו זקוק למופת אלא להתבוננות ועיון שכלי על מנת שאמונתו תתגבש לכדי הפנמה והשגה[4]. הכרה במופתים ככאלה ולא כצרוף מקרים אינה מוסיפה להתקשרות לתכנים. מי שמתפעל ממופתים, מעיד על עצמו כי הוא אינו באמת מכיר לעומק את הקשר שלנו, בני האדם, עם הבורא, או שאינו מאמין דיו בקשר הזה[5]. המופת הוא לכן בגדר ירידה בדרגה של בעל האמונה[6].
האם קיימים מופתים?
בודאי! אם אתם לא מאמינים במופתים, אלא רק בחוק הטבע, אין לכם הרבה מה לחפש ביהדות. מופתים, הם מיסודות התורה. יחד עם זאת לבעל התניא מיוחסת האמירה כי אצל המגיד ממעזריטש היו "המופתים מונחים תחת הספסלים, ולא היה פנאי להגביהם"[7].
רוצה לומר, זה לא שאין מופתים. למען האמת מי שכופר בקיומם של המופתים כופר בעיקרי האמונה היהודית, וממילא גם בתורת ישראל. אלא שהם יכולים להיות בעלי משמעות רק עבור מי שהוא ברמת אמונה נמוכה או חוסר רצון או יכולת לבצע עבודת התבוננות יסודית[8].
בכלל היכולת לזהות מופת היא תוצאה של בחירה סובייקטיבית. מה שהאחד יזהה כמקריות, צרוף נסיבתי והסתברותי, האחר יראה כהתערבות אלוקית ישירה. ראיית המופתים, בלשון אחר, תלויה באדם עצמו[9].
כיצד ייתכן שמופתים בהכרח קיימים, אולם אנחנו לא ממש זקוקים להם? למי שמקבל את תפיסת הבורא היהודית, לפיה הבורא אינו מתערב בטבע מפני שהוא מצוי בו במידה שווה במאורעות הגדולים והמכוננים כמו בהתנהלות היומיומית, אזי כל מה שאנו רואים הוא חלק מהבורא. לכן 'השגחה פרטית' היא לא במובן שמישהו משגיח על העולם מבחוץ או מלמעלה, אלא היא הקיום של הדברים. לכן גם אין באמת מושג של 'צרוף מקרים'. הכל הוא תוצר מדויק של חיות הבורא, המושפעת ממעשינו בעולם. במובן זה המופת אינו אמור ליצור התפעלות רבה יותר, אצל היהודי המשכיל, מאשר הכרת המבנה הטבעי של העולם.
מי יכול לעשות מופת?
אל תרימו גבה, אבל אני יכול לבצע מופתים… האמת שגם אתם. בעצם כל אחד[10]. מופתים הם היסוד לתפילה ולקשר עם הקב"ה. זו אינה זכות השייכת לאדם מסוים.
כדי להסביר כיצד אתם יכולים לעשות מופתים, צריך להסביר מהו מופת.
המופת הוא מעין שינוי בסדירות הטבעית. הוא גילוי של כוח הבורא למעלה מהצמצום וההסתר של הבורא[11].
הנחת היסוד העומדת בבסיס הבנת המופת היא שאין נתק אמיתי בין עולמנו הגשמי לעולמות רוחניים ונעלים יותר. העולם הגשמי הוא דרגה נוספת ואחרונה בסדר השתלשלות ארוך של עולמות רוחניים.
המתרחש בעולם הזה מושפע מהעולמות העליונים, ובמילים אחרות, הגשמיות מושפעת ונובעת מהרוחניות. על פי כך ניתן לפעול שינויים בעולם הגשמי, בחלק הגשמי של ההשתלשלות, על ידי שינויים בחלק הרוחני[12].
מכאן מופת הוא התרחשות של דבר מסוים שלא ניתן לחזותו ולשערו על-פי חשבון כלשהו או הערכה של סדירות טבעית, כיון שהוא נעשה לא על ידי פעולה בעולם הגשמי, שבו שולטים חוקי הטבע, כי אם על ידי שינוי שנעשה בעולם הרוחני, המושפע מהעולם הגשמי כאמור.
המטרה של המופת היא לעורר את האדם לגלות כי למרות שהוא חש עצמו כישות עצמאית, ולמרות שהוא רחוק מבוראו, הוא זוכה בחיותו בכל רגע ורגע מצד הקדושה[13]. כשלעצמו האדם בטל בתכלית לבוראו, רק שהחיות ממנה הוא נהנה מסתירה את הכוח הבורא אותו.
אז איך עושים מופתים?
פשוט, כפי שכדי להשיג הישגים בעולם הטבעי צריך לפעול על-פי חוקי הטבע, כדי לבצע מופתים, צריך להתחבר לניצוץ האלוקי החבוי באדם. כלומר, אם העולם הרוחני משפיע על העולם הגשמי, אזי עבודה רוחנית יכולה להניב תוצאות בעולמנו הגשמי[14]. התוצאות הללו הן המופתים שבחייו.
מה זה אומר לנו?
רובנו רוצים, אוהבים ומתרגשים ממופתים. גם הרציונליסטים והמאמינים ביותר מתלהבים מצירופי מקרים. יש טעם בלהט הזה רק אם הוא דוחף ללימוד מתוך ספקנות בריאה, בחינה ועיון.
המאמינים מחכים שיתגלו יהלומים בקישון, שהנפט יזרום כמים מהבאר של גבעות עולם (כאן כתבתי על ברכות ומניות), ושעוד ועוד נשים יזכו ללידה קלה בזכות הדולר המפורסם.
הביקורתיים, בתנועת יד מזלזלת, מגלגלים מקרים שבהם הובטחו מופתים והללו לא התקיימו, במטרה להשמיט את הערך מכל האמונה הנתפסת בעיניהם כבלתי רציונאלית.
בפועל המופתים, בין אם יתקיימו ובין אם לאו, הם בעלי משמעות מועטה אם בכלל. זה ישנה לכם אם ימצאו יהלומים בקישון? על-פי ההסבר הזה הכל תלוי במידת המאמץ של המחפשים. היהלומים חבויים היטב. על-פי ההסבר הזה, לא דובים ולא יער. בשני המקרים, זה לא אמור לשנות דבר. לא לעלות ולא להוריד. מקסימום להעשיר או לרושש איזו חברה. אתם יודעים מה, אולי המופתים כן ישפיעו. במקרה הטוב, הם אמורים לדחוף את המכירים בהם לעיון והתבוננות שיטתיים יותר, ובמקרה אחר, להפוך אותם לסקפטיים עוד יותר.
עזבו אתכם או שממש תיזהרו
במילים בוטות יותר, אם אתם לא ממש צריכים את המופתים כאותות בחייכם, עזבו אתכם מאותות וגשו היישר ללמוד את תורת הבורא. הלימוד יצביע על כך שחיינו הטבעיים פלאיים יותר מכל מופת. העולם מונהג בדרך טבעית שהיא פלאית לא פחות מהדרך הנסית המשותפת בבריאת העולם[15].
האמת היא שבכל זאת נחמד להיתלות מדי פעם באיזו סגולה או מופת. הסכנה בכך היא שהתלות הזאת עלולה לגרור אותנו לאמונות שווא ולתור אחר מאחזי עיניים, מהם נרצה שיחסכו מאיתנו את עבודת ההתמודדות המוטלת על כתפינו.
אפשר להתגבר על הסכנה רק אם מכירים בכך שהסגולה והמופת תלויים רק בנו. במידה שבה אנחנו עובדים על עצמנו מבחינה פנימית.
וכדי לסגור מעגל, לגבי הדולר שממש התפנה, אספר כי ממש הבוקר, כשסיימתי לכתוב את הפוסט, בעלה של קרובה נוספת הודיע שאשתו יצאה מחדר לידה, עם הדולר, לאחר לידה קלה. לא הספקתי לשאול לגבי האפידורל, אבל בעצם זה לא ממש אמור לשנות.
[1] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם ה'שי"ת עמ' 43.
[2] "רבות מופתי בארץ מצרים", בא יא, ט
[3] תורת מנחם יא, חלק שני, ה'תשי"ד, עמ' 70. וראו גם: תורת מנחם יג, חלק ראשון ה'תשט"ו, עמ' 99.
[4] שם. אצל הבעש"ט הסדר היה של עשיית מופתים, הנהגה נסית. אצל אדמו"ר הזקן, למרות ריבוי המופתים לא הייתה הדגשה כל כך על עניין המופתים כי אם "על לימוד תורת החסידות באופן של הבנה והשגה בשכל האדם (חכמה בינה ודעת), מלמטה למעלה. וזהו גם כללות החילוק שבין שיטת פולין (שאר תלמידי הבעש"ט) לשיטת חב"ד – ששיטת פולין היא ש"צדיק באמונתו יחי', א"ת יִחְי' אלא יְחַי', מלמעלה למטה, ואילו שיטת חב"ד היא שכל אחד ואחד צריך להתייגע בידיעת אלקות ("דע את אלקי אביך, באופן של הבנה והשגה. ראו כתר שם טוב, הוספות, תכ.
[5] תורת מנחם, ה'שי"ת, עמ' 43.
[6] ראו דברים ברוח זאת, הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם א, שיחת ליל ל"ג בעומר ה'שי"ת, עמ' 61.
[7] ראו באור הגנוז עמ' 100, ראו גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 86 ובהערה 36 שם.
[8] אדמו"ר הזקן, תורה אור, וארא, נז, א.
[9] תורת מנחם ב חלק ראשון, תשי"א, עמ' 186.
[10] ראו תשובתו של הרבי מליובאוויטש כשנשאל, על ידי סטודנטים מארגון הלל, האם בכוחו לעשות מופתים, ואת המופת שביצע יחד עם השואלים. תורת מנחם, כז חלק ראשון, שיחת ש"פ משפטים, עמ' 403.
[11] תורה אור, ויחי, נ, ב.
[12] תורת מנחם, תש"כ, שם, עמ' 403 ואילך.
[13] תורה אור, וארא, שם נז, ב.
[14] תורת מנחם, תש"כ שם, עמ' 404.
[15] תורת מנחם, חלק שני, י"ב תמוז, ה'תש"כ עמ' 182.
