ברכת הודיה לה' על הצלה מהסכנה: "ברוך.. הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב" (המברך מודה לה' שגמל אותו טוב, על אף שאולי אינו ראוי לכך). והשומעים עונים: "אמן. מי שגמלך טוב הוא יגמולך כל טוב סלה". הברכה נאמרת בדרך כלל בזמן קריאת התורה בבית הכנסת בפני עשרה מישראל (שנאמר: "וירוממוהו בקהל עם"). לפני הברכה יש לומר (ביום שניצל מהסכנה) את פסוקי "קרבן תודה" שבתורה (פרשת צו פרק ז, פסוקים יא-טו). וכן רצוי לתת באותו יום צדקה לצרכי רבים.
ארבעה צריכים להודות: א) אסיר שיצא לחרות (כשהיה אסור על עסקי נפשות, או גם על עסקי ממון אם היה קשור שם באזיקי ברזל). ב) חולה שנתרפא (מחולי שיש בו סכנה, או על כל פנים כשהיה מוטל במטתו שלשה ימים). ג) נוסע שעבר את הים (גם כשעבר מעל הים בנסיעה באוירון). ד) מי שעבר בשלום את המדבר. (והסימן לכך בפסוק "וכל ה
חיי"ם יודוך סלה", חיי"ם - הוא ראשי התיבות של:
חבוש,
יסורים,
ים,
מדבר). יש המברכים "הגומל" לא רק על ארבע סכנות אלו, אלא גם על שאר הסכנות שניצלו מהם, כגון שעמדה עליו חיה רעה במקום ישוב וניצל ממנה, או שניצול מגנבים ושודדי לילה, וכיוצא בו.
יש לברך הגומל רק לאחר שיצאו מהסכנה לגמרי, כגון חולה לאחר שחזר לגמרי לבוריו. ורצוי לעשות זאת בתוך שלשה ימים מאז שיצא מהסכנה. ילד לפני גיל מצוות אינו מברך הגומל. יש נוהגים שאשה מברכת הגומל אחרי שילדה והחלימה. היא עושה זאת בעמדה ליד המחיצה ב"עזרת הנשים", כאשר עשרה אנשים שנמצאים בבית הכנסת שומעים ועונים "אמן".