תורת הקבלה שואפת לגלות את מהותנו הפנימית ביותר, לאחד אותה עם האלוקות ובכך לפתח ולגלות את הפוטנציאל העמוק ביותר שלנו כבני אדם. כדי לעשות זאת, אנו חייבים להיות מומחים בשימוש בחכמתה האין סופית של פנימיות התורה, במטרה למצוא את חותמו של ה' בכל היבט של עצמנו ושל העולם שמסביבנו. את הפסוק "אין צור כאלהינו"[i] דורשת הגמרא[ii] כ"אין צייר כאלהינו". לפי זה, הקב"ה הוא כמו צייר, החותם את שמו על כל יצירה שהוא יוצר. הקב"ה חתם את שמו יתברך על כל פרט מפרטי העולם, קטן כגדול[iii].

פעמים רבות מתברר שהחותמת בה השתמש הבורא הנה למעשה אחד משמותיו הקדושים. לפיכך, שמותיו השונים של הבורא מהווים אחד מהמודלים הבסיסיים ביותר ליצירת הקבלות קבליות. בכל זאת, הקבלה משתמשת במודלים רבים אחרים, שאינם מיוסדים באופן ישיר על שמותיו של הקב"ה. על כמה מהם נדון בספרנו זה.

כדי לחשוף את חתימתו של ה' בכל פרט מפרטי הבריאה, משתמשת הקבלה במודלים שונים המשמשים בסיס מבני לעריכת הקבלות. לדוגמא, ניתן לערוך הקבלות בין אברי גוף האדם ובין אותיות של שם ה', בין עשר מכות מצרים ובין עשר הספירות, וכן הלאה.

אם כי השימוש בהקבלות כדי לכייל את השכל נעשה כבר בשלבים הראשונים של גילוי תורת הקבלה, היה זה האריז"ל שהפך את השימוש בהקבלות לאבן הפינה של המתודולוגיה הקבלית. למעשה, ההקבלות הנן כה חיוניות בלימוד הקבלה, עד שבלתי אפשרי לעסוק בלימודה – גם ברמה הבסיסית ביותר – מבלי ללמוד עליהן, על ניסוחן, ועל השימוש בהן.

בתורת הקבלה, יכולה ההקבלה בין דבר לדבר להיות פשוטה. למשל, פירוש משמעותו של סמל מהוההקבלה חד-ממדית המקבילה את הסמל לפירושו (ובהמשך הפרק יובאו דוגמאות להקבלה כזאת). אך לעתים קרובות יותר, ההקבלה הנה רב-ממדית, והיא מושתתת על מבנה המכיל מרכיבים רבים. כל הקבלה רב-ממדית שואפת הן ליצירת סדר והן למציאת הקשר בין המרכיבים משני צדי ההקבלה.

כדוגמה ראשונה, נציע את אחד המודלים הפשוטים ביותר המובאים כבר בגמרא. חז"ל מבארים שלנשמה, כפי שהיא שוכנת בגוף, יש חמש תכונות המקבילות לחמש התכונות של הקב"ה כפי שהוא שוכן בעולם[iv]. חז"ל לומדים על ההקבלה הזאת מן העובדה שבפרקים קג-קד בתהלים חוזר הביטוי "ברכי נפשי את הוי'" חמש פעמים. נראה כי זה שהנשמה יכולה להלל את ה' מרמז שישנו איזשהו דמיון בינה לבין ה'. אלו הם חמשת חלקי ההקבלה (בסדר בו הם מופיעים בגמרא):

מה הקב"ה-אף הנשמה

מלא כל העולם-מלאה את כל הגוף

רואה ואינו נראה-רואה ואינה נראית

זן את כל העולם כולו-זנה את כל הגוף

טהור-טהורה

יושב בחדרי חדרים-יושבת בחדרי חדרים  

כל שורה בטבלה זו יש לקרוא כך: "מה הקב"ה … אף הנשמה …". לדוגמא השורה הראשונה נקראת: "מה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלאה את כל הגוף". הכוונה והמשמעות של כל אחת מתכונות אלו ראויה להרחבה, ואין כאן מקומה. כרגע, נתרכז במבנה שביסוד ההקבלה הזאת. קודם כל, אנו מבחינים כי יש כאן חמשה חלקים. במקום אחר, אומרים חז"ל[v] שלנשמה יש חמשה שמות:

יחידה
חיה
נשמה
רוח
נפש
 
בדרך אגב נעיר (אף כי הדבר אינו מפורש בספרי הקבלה) שהגימטריא של כל חמשת שמותיה של הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה (= 1099) שווה בדיוק לגימטריא של הביטוי החוזר על עצמו חמש פעמים, "ברכי נפשי את הוי'" (= 1099)!

כעת, כיון שיש לנשמה חמש תכונות (המקבילות בעצמן לחמש תכונות של הבורא) וחמשה שמות, מתבקש להקביל בין שתי המערכות. במקרה זה, כדי לדעת איזה שם מקביל לאיזו תכונה, יש צורך במחקר מייגע על המשמעויות והקונוטציות השונות של שמותיה של הנשמה.

אמנם, גם כאשר משמעות שמות הנשמה ידועה היטב קשה לקשר ישירות בין שתי המערכות, שמות הנשמה ותכונותיה. לפיכך, נחוץ שלב ביניים. כדי לעזור בבניית ההקבלה, עלינו למצוא התאמה בין כל אחת מן המערכות בנות (שמות הנשמה ותכונותיה) ובין המודל הקבלי הבסיסי ביותר בעל חמשת המרכיבים והוא: שם הוי' ב"ה, שם העצם של הקב"ה.

אם כי שם הוי' כולל רק ארבע אותיות (י, ה, ו, ה), ובגללן הוא אף מכונה "שם בן ארבע אותיות"[vi], מבואר בקבלה שבנוסף לארבע האותיות המייצגות ארבעה מרכיבים גלויים, הקוץ העליון בראש האות י מייצג מרכיב נסתר, חמישי.

חמשת המרכיבים האלה של שם הוי' מהווים מודל בסיסי אליו ניתן להקביל כל מבנה בעל סדרה של חמשה מרכיבים, כולל שתי הדוגמאות שלנו – חמשת שמות הנשמה וחמש תכונותיה. שתיהן מקבילות לחמשת המרכיבים של שם ה', אך כיצד נעשית ההקבלה? איזו תכונה מקבילה לאיזו אות מאותיות שם הוי'?

שוב נאמר שהיכולת להקביל באופן נכון שתי מערכות מושגים דומות היא לב לבה של אמנות הקבלה העיונית, והיא דורשת גם שנים של לימוד וגם חוש פנימי לנושא ההקבלות המתואר בתלמוד כיכולת למצוא את הדומה בשני דברים, "לדמות מילתא למילתא"[vii]. אך ברגע שההקבלה נבנתה בצורה נכונה, היא הופכת חיה בעצם, ויכול לספק בסיס לעיון ולהתבוננות רוחנית מעמיקה[viii].

סוף דבר, הקבלת שלש המערכות בנות חמשת המרכיבים (שם הוי', שמות הנשמה ותכונותיה) נראית כך (נשים לב שהיא שומרת על הסדר בו הובאו התכונות בתלמוד, מהסוף להתחלה):

אות-שם-תכונה

קוצו של י-יחידה-יושבת בחדרי חדרים

י-חיה-טהורה

ה-נשמה-זנה את כל הגוף

ו-רוח-רואה ואינה נראית

ה-נפש-מלאה את כל הגוף  

מהרגע שמרכיביה של הקבלה מסוימת סודרו בסדר הנכון על פי מודל קבלי זה או אחר, הופכת ההקבלה להיות הזמנה לכל המעיין בה, להבין, לחקור, ולחדש[ix].

את תפקידו של המודל הקבלי ניתן לדמות למפתח. המפתח המדובר אינו פותח למנעול גשמי, אלא מטרתו לפתוח אזורים בשכל האדם שלעת עתה רדומים. בגלל טבעו של השכל, המודלים הקבליים הנם תמיד הולוגרפיים (או בלשון הקבלה, בעלי אופי של התכללות). אך זהו נושא יותר מתקדם, שלא נדון בו במסגרת ספר זה, שאינו אלא מבוא. כאשר מודל קבלי נכנס לתודעתנו הוא פועל כמפתח שהוכנס לתוך מנעול ודלת חדשה נפתחת במח, חושפת פונקציוות נוספת של התודעה. פעילות השכל מתרחבת והאדם מתוודע לדרך חדשה לראות בה את העולם ואת המבנה הפנימי שלו. אנשים, מאורעות ומקומות, שקודם נראו כבלתי קשורים ומבלבלים, פתאום מניבים רמות חדשות של קשר ומשמעות.

---

[i].     שמואל-א ב, ב.

[ii].    ברכות י, א. לפי דרשה זו, יש לדרוש כי הקב"ה, שהוא "צור עולמים" (ישעיה כו, ד) ו"צור ישראל" (שמואל-ב כג, ג; ישעיה ל, כט), הוא צייר המצייר את העולם הזה והעולם הבא, אך בציור מיוחד בפני עצמו הוא מצייר את עם ישראל. ואכן, על "אין צור כאלהינו" דרשה הגמרא "אין צייר כאלהינו" בכך שהוא "צר צורה בתוך צורה". ולעניננו, ה' מצייר את צורתם של ישראל בתוך הצורה הכללית של העולמות. וכיצד מצייר הקב"ה את ישראל? כ"צור ישראל וגואלו" (ירושלמי ברכות פ"א ה"ו). ציורם המלא והמרהיב של ישראל הוא בגאולתם (וכאשר ציור זה מסתתר עדיין בגלות הרי הוא ה"צורה בתוך צורה" הפנימית ביותר, צורת הגאולה המסתתרת בתוך צורת הגלות).

[iii].   ה' משגיח על כל פרט, "מקרני ראמים ועד ביצי כינים" (שבת קז, ב), ובהקרנת ההשגחה הוא חותם את שמו. כשם שצייר מתרחק מהתמונה כאשר הוא מסיים אותה, בוחן אותה בשלמות, ורק אז, כשהוא מרוצה ממנה, הוא חותם עליה, כך במעשה בראשית ברא ה' את העולמות ורק בהשלמת התהוות כל פרט הוא בחן אותו ו'חתם' עליו – "וירא… כי טוב" (ובסיום הכל: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"). וכך, ה' מהווה את העולם בכל רגע ורגע, אך חתימת ה' היא פועל יוצא של השגחתו על העולם. בהשגחה, ה' מביט ביצירה שיצר וחותם עליה את חותמו (וראה עוד בספר אמונה ומודעות, מאמר "עיקרי האמונה של פנימיות התורה" עמ' רב-רג, בענין היחס בין ההתהוות התמידית לבין ההשגחה הפרטית התמידית).

[iv].   ברכות י, א. לשון ההשוואה של הגמרא – כדלקמן בפנים – היא "מה הקדוש ברוך הוא… אף נשמה…", העולה יסוד היסודות ועמוד החכמות (הלשון בה פותח הרמב"ם את משנה תורה, בהיות שם הוי' רמוז בראשי התיבות שלה, והיא עולה גם ה'משולש' של מח). ואכן, "יסוד היסודות ועמוד החכמות" הוא היכולת להשוות בין הקב"ה לבין הנשמה, ולגלות כי "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד" (ראה זהר ח"ג עג, א). רק בזכות זה יכולה הנשמה לדעת ש"יש שם מצוי ראשון" (כלשון הרמב"ם שם) ו"אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה). אם כן, שלושה שלבים יש בקשר של נשמת ישראל והקב"ה: בשרש "כולא חד", בזכות זה אפשר להקביל ביניהם ולגלות כי "מה הקדוש ברוך הוא… אף נשמה…", ומתוך כך יכולה הנשמה שלמטה לקיים את מצות ידיעת ה' ולידע ש"יש שם מצוי ראשון" (העולה כמנין "והלכת בדרכיו", וראה לעיל הערה 6). ורמז נוסף: "מה… אף…" היינו השוואת ה'משולש' של ט (מה) ל-ט בריבוע (אף).

[v].    בראשית רבה יד, ט. דברים רבה ב, לו.

[vi].   קידושין עא, א. סנהדרין ס, א.

[vii].  ברכות יט, א; יבמות קט, ב. על הקושי להקביל דברים באופן נכון, ראה שולחן ערוך יו"ד קכד, יט. על תפקיד ההקבלות ראה ליקוטי תורה שה"ש מב, ד.

[viii].  ראה במבוא לספר כלל גדול בתורה.

[ix].   הקבלה זאת הוסברה בהרחבה (ובצירוף מ"מ נוספים) בספר אשא עיני באור ד למאמר "מה רבו מעשיך הוי'" (עמ' קכ ואילך).