בפרשת 'ברכה' מסופר של פטירת משה רבנו. בין שבחיו - דוקא שבירת לוחות הברית. זאת מאחר ושבירתם נועדה להגן על מי שחטאו ב'עגל', אף במחיר כה כבד מצד משה.
ולכל היד החזקה... אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים לד,יב)
בפרשת
'וזאת הברכה', מסופר על פטירת משה רבנו. התורה משבחת אותו ומתארת את מעלותיו הנפלאות של אדון כל הנביאים. הפרשה מסתיימת במילים: "ולכל היד החזקה... אשר עשה משה לעיני כל ישראל
".
מהו "לעיני כל ישראל"? מסביר רש"י: "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם", והקב"ה שיבחו על כך: "יישר כוחך ששיברת
".
למקרא הדברים הללו מתעוררת השאלה הפשוטה: וכי שבירת הלוחות היא מעלה גדולה כל-כך שדווקא בה רואה התורה לנכון לסיים את שבחיו של משה?! האם בכלל יש בזה שבח כלשהו
?!
הצלת העם
את משמעות שבירת הלוחות פירש רש"י במקום אחר על-ידי משל: "משל למלך שהלך למדינת-הים והניח ארוסתו עם השפחות. מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע. עמד שושבינה וקרע כתובתה. אמר: אם יאמר המלך להורגה, אומר לו - עדיין אינה אשתך
".
והנמשל: "המלך - זה הקב"ה; השפחות - אלו
ה'ערב-רב' (אותם גויים, שהסכים משה ברחמנותו, לצרף עם ישראל - ביציאת מצרים, והם שלאורך כל השנים - הסיטו את ירודי העם לחטוא !..) ; והשושבין - זה משה; ארוסתו של הקב"ה - אלו ישראל". כלומר, שבירת הלוחות לא הייתה בתור עונש לבני-ישראל, אלא להפך - על-ידי-כך הציל משה את העם מחמתו של הקב"ה
.
הפקיר הכול
עתה נבין את השבח הגדול שמוצא את ביטויו בהזכרת מעשה שבירת הלוחות על-ידי משה. כל אדם מבין בפשטות כמה היו לוחות הברית יקרים בעיני משה. נוסף על עצם חביבותם של דברי התורה בעיניו, בהיותו זה ש"קיבל תורה מסיני", היו לוחות אלה "מעשה אלוקים... מכתב אלוקים", והוא זכה לקבלם מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו
.
ואולם כאשר ראה משה, הרועה הנאמן, שיש מקום לחשש, שמא תפְגע מציאותם של הלוחות בעם-ישראל - לא היסס לרגע (ואף לא שאל את פי ה'), ושבר את הלוחות כדי להציל את צאן מרעיתו. ולהציל את מי? - את החלק
הירוד שבעם, זה שנכשל בחטא העגל
!
האהבה גברה
זוהי אפוא מעלתו הגדולה של משה רבנו: לא זו בלבד שהפקיר את עצמו כדי להגן על ישראל, באמרו גם
: "מחני נא מספרך" - הוא אף שבר את הלוחות שקיבל מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כדי להגן על היהודים שנכשלו בחטא העגל! זו שיאה של מסירות-נפש, שבה מסר משה רבנו את כל כולו, את הדברים היקרים ביותר בעיניו, למען עם-ישראל
.
ולכן לאחר שהתורה מונה את מעלותיו הרבות של משה רבנו, היא מסיימת במעלה הגדולה ביותר - "לעיני כל ישראל" - "שנשאו לבו לשבור את הלוחות". הייתה אצלו "נשיאת-לב
" (התנשאות עילאית - מעל לשאיפות הלב הטבעיות...), כאשר רגשות האהבה לעם-ישראל גברו על אהבת התורה וכבוד התורה, עד ששבר למענם את הלוחות
. וזו מעלתו הגדולה ביותר של מנהיג-ישראל אמיתי כמשה רבנו בכל דור ודור
!