לגבי עצמנו, אנו צריכים להתאמץ לעשות תשובה. אך לגבי הזולת - מחובתנו לדאוג לצרכיו הגשמיים. אין זה מתפקידנו להתהלך ולומר לכולם, "חזרו בתשובה! את הזולת נשאל, "האם יש לך עופות ובשר לחג? האם יש לך חלות?"
שיחות רבות של הרבי המסבירות את טבעו של חודש אלול מתמקדות בראשי התיבות של הפסוק בשיר השירים, "אני לדודי ודודי לי". אותיות אלו הן אותיות המלה אלול. הפסוק מדבר על היחסים בין ה' לכנסת ישראל במשך כל השנה ובמיוחד בחודש אלול - חודש התשובה מצדנו, והרחמים והסליחות מצד הקב"ה.
כמו כן מצביע הרבי על כך שמלות הפסוק "אני לדודי ודודי לי" מסתיימות כולן ב"יוד" שערכה המספרי הוא עשר. כל ארבעת ה"יודים" ביחד מסתכמים בארבעים. מה משמעות המספר הזה? שישנם ארבעים יום מן היום הראשון של חודש אלול עד יום הכיפורים. הדבר מרמז שהנושאים המרכזיים של חודש אלול אינם מסתיימים בסוף אלול, אלא נמשכים עד יום הכיפורים. במלים אחרות, עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי שייכים אף הם לאווירה של אלול. רק לאחר יום הכיפורים, משתנה מצב-הרוח.
מתחילת אלול עד יום הכיפורים, הם הימים הרציניים של השנה - הימים הנוראים. אחרי יום הכיפורים אנו מתחילים בהכנות לחג הסוכות, שבו שולטת השמחה. לפי זה, יחסי הקירבה שלנו עם ה' שהחלו ביום הראשון של אלול, מסתיימים בתפילת נעילה - התפילה האחרונה של יום הכיפורים. בנעילה ננעלים שערי שמים ופרק חדש נפתח שבו מתייחס ה' אל עמו ישראל באופן שונה.
ארבעים הימים שמראשון לאלול ועד יום הכיפורים, הם ימי רחמים. אלה הימים שבהם שהה משה רבינו על הר סיני והתפלל לה' שיסלח לבני ישראל על חטאם בעגל הזהב. ביום הכיפורים ניתנו לו הלוחות השניים שנכתבו עליהם עשרת הדברות. מאז נשארו ימים אלה, תמיד, ימי רחמים וסליחה.
משתמה תקופת ארבעים הימים האלה, אנו מתחילים תקופה חדשה - ימי השמחה של סוכות. הם מתחילים מיד לאחר יום הכיפורים, עם ההכנות לחג המתקרב: אנו בונים סוכה ומתחילים להכנס לאווירה של סוכות. ברוח המתאימה לחודש תשרי, דיבר הרבי פעמים רבות על כך שיש לסייע ליהודים להשיג את צרכי החג המרובים. חודש תשרי יכול לעלות לא מעט כסף, עם כל המזון, הביגוד, הסוכה, ארבעת המינים וכו'. לפני חודש תשרי, באופן פראדוכסאלי, איננו צריכים לחשוב רק על ההכנות הרוחניות של עצמנו. צריכים אנו לדאוג גם לגשמיות של הזולת.
לגבי עצמנו, אנו צריכים להתאמץ לעשות תשובה. אך לגבי הזולת - מחובתנו לדאוג לצרכיו הגשמיים. אין זה מתפקידנו להתהלך ולומר לכולם, "חזרו בתשובה! האם התפללתם כראוי? האם למדתם כנדרש?" את זאת נאמר לעצמנו בלבד. ואילו את הזולת נשאל, "האם יש לך עופות ובשר לחג? האם יש לך חלות?" כי כפי שחזר הרבי ואמר כמה פעמים, "הגשמיות של יהודי אחר, לגביך - היא רוחניות". במלים אחרות, כאשר אתה דואג לגשמיות של עצמך, הרי אין זו אלא גשמיות. אך כשאתה דואג לגשמיות של זולתך, יש בכך משום רוחניות. ולכן, בערב ראש השנה, עלינו לדאוג ליהודים אחרים ולהתאמץ לספק את צרכיהם.
ברצוני להציע כמה עצות מעשיות עבור אלה שלא הספיקו לעשות מאמץ בכיוון מתן צדקה ליהודים הזקוקים לסיוע לקראת החגים. ישנם הרבה ארגונים המספקים ארוחות. נסו למצוא ארגון העוסק במתן כספים, חבילות מזון וכד', לעניים. השקיעו את הצדקה שלכם בתחום הזה, עתה. בתקופה זו של השנה, השיקול הקובע הוא, שיהודים יהיו שמחים. ואדם יכול להיות שמח רק כאשר קיבתו אינה נאנקת מרעב.
עד ערב החג, יהודים צריכים שכל צרכי החג יהיו בביתם. יש לדאוג לכך שהם לא יצטרכו לדאוג, מהיכן נקח כסף לקנות בשר? אולי נסתפק בחג הזה רק בגבינת קוטג'?
מספרים על רב אחד שאחד מאנשי הקהילה הגיע אליו בערב החג עם שאלה: האם מותר לקדש על חלב? הרב חשב דקות אחדות ואחר-כך ענה שמותר. מיד עם צאתו של האיש, אמר הרב לאשתו שתמהר ותשלח מיד יין ובשר ושאר מעדנים לאותה משפחה. "למה בשר?" שאלה האשה "חסר לו כנראה רק יין!" "אם הוא התכון לקדש על חלב" ענה הרב, "הרי ברור שגם בשר לסעודה אין לו, כי הרי אי אפשר לחלב ובשר באותה ארוחה!"
בחג, צריכים יהודים להיות שמחים. ולזה אנו צריכים לדאוג בחודש אלול.
