כאשר יש לפני האדם סוגים שונים של מיני מאכל, והוא רוצה לאכול משניהם, על מה יברך תחלה? סוגיא זו מורכבת מאד, ולקמן עיקרי הדברים:
 
לחמים שונים – אם שניהם מאותו מין דגן, השלמה לפני הפרוסה (גם אם הפרוסה גדולה יותר, ואפויה מקמח לבן ונקי). כשאחד מחטה והשאר ממינים אחרים, לחם החטה קודם (גם אם הוא פרוס וקטן יותר). שניהם מחטה ושלמים, קמח נקי קודם. שניהם מאותו קמח, הגדול קודם.
 
לחם ומיני מזונות – כששניהם מאותו מין דגן, המוציא קודם למזונות. אם הם ממינים שונים – דינם שוה לדין הקדימה בלחמים ממינים שונים (שנתבאר בקטע הקודם).
 
פירות העץ (או פירות האדמה) מכמה סוגים – אם אינם משבעת המינים, כולם שלמים וברכתם שוה (כגון תפוח עם אשכולית, או עגבניה עם פלפל), החביב עליו קודם. אם החביב אינו שלם, יברך על השלם. אם שניהם חביבים בשוה ואחד מהם משבעת המינים, יברך עליו (אע"פ שאינו שלם). אם הפרי שאינו משבעת המינים חביב יותר, יברך על איזה שירצה.
 
פירות העץ (גם משבעת המינים) עם פירות האדמה (כגון אפרסק עם מלפפון, או צימוקים עם בוטנים) – יברך על החביב יותר. אם שניהם חביבים בשוה, טוב להקדים את ברכת העץ.
 
פירות עץ רגילים ופירות משבעת המינים (כגון תפוז עם תאנה) – אם שוים בחביבות, יברך על שבעת המינים. אם הפרי הרגיל חביב (והוא שלם), יברך על איזה שרוצה.
 
פירות שונים משבעת המינים – אם שניהם חביבים בשוה, יקדים את המוקדם בפסוק, ואת המוקדם למילה "ארץ". והביאור: בפסוק המדבר על שבעת המינים נאמר "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דבש=פרי התמר). וכל הקודם לאחת משתי המילים "ארץ", קודם לברכה. ולכן יהיה הסדר: זית, תמר, ענב, תאנה, רמון. ואם אחד הפירות חביב עליו יותר, יברך על איזה שירצה (אבל חטה ושעורה עם פירות משבעת המינים, ברכת המוציא ומזונות קודמת, גם אם הפירות חביבים יותר).
 
פירות העץ והאדמה עם מאכלים שברכתם "שהכל" – האדמה והעץ קודמים ל"שהכל", גם אם ה"שהכל" חביב יותר, וגם אם אין הוא שלם (כיון שברכה פרטית קודמת לברכה כללית).
 
יין ופירות משבעת המינים – היין קודם לפירות, גם אם הפירות חביבים עליו יותר. יין ומיני מזונות – ברכת המזונות קודמת ליין.