האב סומר למקומו בהפתעה מוחלטת. הוא לא זכר כי פגש אי פעם בחייו את הרופא הזה. מה פשר פרץ החביבות שמפגין כלפיו? הרופא, כמו לא הבחין בתדהמתו, המשיך להתייחס בידידות מובלטת...
מראהו החיצוני לא יסגיר מאומה על הקשר שיש לו לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הוא לבוש בביגוד המסורתי של החסידים שמוצאם במדינת פולין ואכן משייך את עצמו אליהם. אלא שכמה תחנות חשובות בחייו נבנו על-ידי הרבי. הפעם נספר על הראשונה שבהן – כשנה לאחר חתונתו של האיש:
'מזל טוב', 'מזל טוב כפול' נשמעו קריאות בחדר הלידה. לזוג הצעיר נולדו תאומים. השמחה הייתה גדולה, אך עד מהרה היא הועמה. אחד משני הפעוטות חלה במחלה אנושה. ההורים הטריים רצו בין גדולי הרופאים, ובפי כולם לא היו מילים מעודדות. אף לא אחד זרע בהם תקוות. כולם התנבאו בסגנון פסימי.
האב הלך לאדמו"ר של החסידות אליה משתייך, סיפר על מצוקתם וביקש ברכה. האדמו"ר הקשיב בתשומת לב לחוות הדעת הרפואית, אחר אמר בכנות לאב השפוף: "במצב כזה, רק הרבי מליובאוויטש יוכל לעזור לך. כתוב לו מכתב ובקש את ברכתו".
מיהר האב לעשות כעצת רבו וכתב מכתב לרבי. כעבור ימים ספורים קיבל מענה מהרבי, שהכיל ברכה לצד הוראה: לפנות לרופא מומחה ידיד.
ישבו שני ההורים יחד וניסו לחשוב מי מהרופאים שמכירים יכול לענות להגדרה "מומחה ידיד". אף אחד לא ענה להגדרה כזו. אותם רופאים שקצת היו מיודדים עמם, היו שייכים לתחום התמחות שונה בתכלית מזה שילדם נזקק לו.
בינתיים, הזמן חלף ולא היטיב עם הזאטוט שלהם. מצבו הרפואי הלך והדרדר, בעוד הוריו מנסים לתור אחר "רופא מומחה ידיד". הם התייעצו עם כמה מידידיהם הקרובים בניסיון למצוא לפחות 'ידיד של ידיד' – רופא מומחה שהנו ידיד של אחד מידידיהם. אבל גם כזה לא מצאו.
בוקר אחד פנה לאב אחד מחבריו הקרובים. "שמע, אני יודע על רופא מומחה גדול בתחום הנחוץ, שמקבל בתל-אביב. אם לא מצאת מומחה שהוא גם ידיד – לפחות קיים מחצית מהוראת הרבי מליובאוויטש וגש לרופא מומחה". הדברים נכנסו באוזניו של האב המתוסכל. עוד באותו יום התקשר וקבע תור קרוב אצל אותו רופא.
בחדר ההמתנה של הרופא, נראה האב חריג מאוד בנוף האנושי. אף אחד מהפציינטים לא נראה חרדי מהסוג שלו, עם כל המחלצות האופייניות. בהגיע תורם, נכנס האב עם עוללו לחדר הרופא. למראהו, קם הרופא ממקומו ובהתרגשות רבה חיבק אותו כידיד ותיק. "ברוך הבא! מה מביא אותך אליי?".
האב סומר למקומו בהפתעה מוחלטת. הוא לא זכר כי פגש אי פעם בחייו את הרופא הזה. מה פשר פרץ החביבות שמפגין כלפיו? הרופא, כמו לא הבחין בתדהמתו, המשיך להתייחס בידידות מובלטת. הוא עבר על האבחנות הרפואיות עמן הגיע האב ופנה לערוך לבן סדרת בדיקות מקיפות.
בתום הבדיקות, אמר: "מצבו של הקטן אכן קשה מאוד, אבל אקח אותו תחת אחריותי האישית. הוא יאושפז במחלקה תחת פיקוחי, ואני מאמין כי נצליח להתגבר על מחלתו".
החביבות המופגנת מצד הרופא הייתה לחידה בעיני האב. שעות רבות לאחר הביקור, המשיך האב לנבור בתאי מוחו, בניסיון להיזכר אם פגש אי פעם בפנים הללו. אך לא. התופעה נותרה עבורו חידה בלתי פתורה.
הרופא התל-אביבי עמד בהבטחתו ואשפז את התינוק בבית הרפואה תחת חסותו האישית. שמו הטוב כמומחה בתחום הוכיח את עצמו מעל ומעבר. בתוך זמן קצר יצא התינוק מבית הרפואה בריא ושלם, תודה להשם.
במשך תקופת האשפוז, חש האב כי כבר קיים קשר ממשי של ידידות בינו לבין הרופא. בעיתוי הולם, הרשה האב לעצמו לשאול את הרופא שאלה ישירה: "כאשר הגענו אליך אני והפעוט בפעם הראשונה, קיבלת אותי כמו ידיד ותיק. אני מנסה כל הזמן להיזכר אם נפגשנו בעבר – ולא מוצא הזדמנות כזו. האם לך זכורה הזדמנות כזו?".
הרופא נראה נבוך לרגע, אך מיד התעשת. "אומר לך את האמת: גם לי לא זכורה הזדמנות כזו וגם אין לי הסבר הגיוני להתנהגותי באותה פגישה. פשוט, כאשר פתחת את דלת חדרי, הופתעתי לחלוטין למראה אדם חרדי כמוך. אני משער כי מה שקרה אחר-כך, נבע ככל הנראה מתוך מין הלם שאחז בי. אין לי שום הסבר אחר לחיבוק שנתתי לך ולטון הידידותי בו כאילו נכפיתי לדבר איתך".
פתאום, בהבזק של רגע, הבריקה במוחו של האב תובנה. כן, הוא בטוח בכך – הכול בזכות ברכתו של הרבי. הרבי ראה כי הם, ההורים, מיצו את כל יכולתם לאתר רופא מומחה ידיד, ומצאו אך ורק מומחה שאינו ידיד. לפיכך דאג הרבי להשלים את החסר והפך את המומחה בו בחרו – לידיד.
זו הייתה, כאמור, התחנה הראשונה שבנה הרבי בחייו של האב. על התחנות הבאות – בהזדמנות אחרת, בעזרת השם.
