קיימת אי הבנה בכל הנוגע לכוחה של "קביעה רצונית", ולעתים משתמשים בה שלא כהלכה. אנו נבחן להלן נושאים אחדים שתלמיד מתחיל בלימוד הקבלה חייב להיות ער להם כדי שלא יכשל במעשים הכרוכים בטומאה וחושך רוחני.
כוחה של הנשמה להשפיע על מאורעות בעולמנו – לאו דוקא על ידי קבלה מעשית – נקרא "קביעה רצונית"[i]. כח זה של הנשמה, מקורו באמונה הפשוטה והמוחלטת של האדם במהות ה', כפי שהיא נלמדת מתורת הבעל שם טוב וכפי שהיא נידונה בסיום הפרק הקודם. האמונה הפשוטה מתחזקת ומובאת אל קידמת מודעותו של האדם על ידי ההתעוררות הנובעת מלימוד תורת הקבלה האמיתית. כשאור ה' חודר ומתפשט בנשמה הוא מחדיר באדם את הכח להקרין את אמונתו הפשוטה אל סביבתו, באמצעות הכוחות המעבדים של הרצון והשכל, ובכך מסוגל האדם להשפיע על מאורעות גשמיים ממשיים בעולם.
קיימת אי הבנה בכל הנוגע לכוחה של "קביעה רצונית", ולעתים משתמשים בה שלא כהלכה. אנו נבחן להלן נושאים אחדים שתלמיד מתחיל בלימוד הקבלה חייב להיות ער להם כדי שלא יכשל במעשים הכרוכים בטומאה וחושך רוחני.
ריפוי על ידי קבלה
מכיון שמקובלים גדולים בעבר נודעו כמרפאים, קיים בלבול גדול בכל הנוגע לשימוש בקבלה כדי לרתום כוחות ריפוי רוחניים.
באופן כללי, כל העוסק בריפוי על ידי קבלה – אם איננו צדיק אמיתי – הריפוי שלו, או הכוחות העל-חושיים שהוא מפעיל, הנם תערובת של אור וחושך, של טוב ורע, בפרופורציות שאין לדעתן. כאשר טוב ורע, או אמת ושקר מתערבבים יחדיו, התוצאה הסופית בדרך כלל שלילית. לפיכך, טוב יותר לשמור מרחק מהתעסקות כזאת, שאם לא כן, יכול אדם להנזק ממנה בנזק בלתי הפיך.
בכל זאת, רשאי אדם להשתמש באותיות האלף-בית העברי בעת שהוא ממקד את כוונותיו בתפילה, כדי לרפא. לדוגמה, האות ט ידועה בקבלה כמקבילה לכליה השמאלית[ii]. לכן, מותר להתבונן באות ט בעת שמתפללים לה', הרופא כל בשר, ומבקשים שירפא את האיבר הזה של הגוף. מותר גם להתפלל לה' שכח הריפוי יתועל ויוקרן דרך האות ט אל האדם החולה (מיותר לומר שאסור להתפלל לאות עצמה). דבר זה אינו שולל, כמובן, את האפשרות שתפילה אמיתית לה' יכולה לעזור באותה מדה, או אפילו יותר, גם בלי הידע וההתמקדות הקבלית. הענין הוא אינדיבידואלי ביותר, ורק אדם בעל נפש בוגרת ורגישה, העובד את ה' באמת, יודע האם רצוי עבורו לכלול מחשבות כאלה בתפילותיו. מכל מקום, בשום פנים אין לכנות צורה זו של ריפוי בכינוי זר, כמו "רייקי יהודי", כיון שזה קושר כוונה קבלית כשרה וקדושה עם מעשה של עבודה זרה ומסיט את האנרגיה הטמונה בתפילה אל הרוע והכפירה בה' ובאחדותו. נזק גדול יכול להגרם מתערובת כזאת.
צדיקים רבים בימים עברו שהיו בעלי כוחות על-טבעיים בצעירותם נטשו במכוון את השימוש בהם בגיל מאוחר יותר.
בחכמה שלאחר מעשה, הם סיפרו שכאשר הגיעו לבשלות מסוימת בהבנת לימוד התורה בכלל ולימוד הקבלה בפרט, הם נוכחו לדעת כי למעשה, השימוש בכוחות אלה הזיק להתקדמותם בעבודת ה' וליכולתם לעזור לאחרים באמת ובתמים. משום כך הם בקשו מה' יתברך שיטול מהם את הכוחות האלה.
בתחילת דרכו הציבורית, היה הבעל שם טוב, שנודע כמרפא, משתמש בקמיעות (שהמטופל היה עונד להגנה ולריפוי). אך גם בעת שכתב קמיע הוא נמנע מלכתוב את שמותיו הקדושים של ה' יתברך, אלא רק חתם את שמו שלו, ובכך הקרין ברכה על הפונה אליו ישירות מנשמתו שלו[iii].
בדורנו אנו, בכל יום ראשון, נהג הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, לחלק שטרות של דולר לאלפי אנשים שהמתינו בתור לפגשו, על מנת שיתנו את הכסף (או תמורתו) לצדקה. מעשהו זה התבסס על מה שלימדונו חז"ל, כי כל המקבל כסף מידיו של צדיק מתברך בכך[iv].
הערות:
[i]. ראה באורך במאמר "אמונה ובטחון" בספרנו לב לדעת, ועוד. היום גם בעולם המחשבה הכללי נעשה פופולארי לדבר על "חוק המשיכה" הרוחני (Law of Attraction) המאפשר לאדם לקבוע את מציאות חייו באמצעות קביעה רצונית, כפי שענין זה נתפס במחשבה החולין, נטולת הקדושה והאמונה בה'. ההבדלים בין ענין זה לבין הקביעה הרצונית בקדושה (החל מהפתגם החסידי "חשוב טוב – יהיה טוב"), נידונו באריכות בעל פה, ועוד חזון למועד פרסומם בכתב, בע"ה.
[ii]. ספר יצירה פ"ה מ"ב. לדיון יותר שלם בהקבלות השונות שבין מערכות של מושגים קבליים לבין גוף האדם, ראה ספרנו גוף נפש ונשמה.
[iii]. ראה פרק ב הערה 17, המתיחסת לעליונות הנשמה על כל מלאך או כח עליון אחר שניתן להזמינו לפעול.
[iv]. ראה בבא בתרא טו, ב: "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך".
