התגלות אלוקית שלא היתה כמותה
 
קריאה שטחית של עשרת הדברות אינה מגלה את העומק הרוחני העצום והמופלא שהתרחש באותו מעמד נדיר של מתן תורה. מבעד למצוות הפשוטות לכאורה של "לא תרצח" "לא תגנוב" וכדומה, מסתתרת התגלות אלוקית מופלאה ויוצאת הדופן שלא היתה כמותה מעולם ושלא תהיה כמותה לעולמי עולמים - הקב"ה בכבודו ובעצמו, עצמותו ומהותו יתברך, ירד לעולם, התגלה ונראה לעיני כל בני ישראל ונתן להם את תורתו הקדושה!
 
כך מתאר הזוהר הקדוש את המאורע:
 
תחילה כינס הקב"ה את כל העם וכל נשמות ישראל שיוולדו עד סוף כל הדורות, הסתכל וראה שאין בהם פסול וכולם זרע קודש, זרע אמת, ואז אמר: "אני מבקש ליתן להם תורתי". מיד באו מלאכי עליון ובאהבה ואחווה כתרו כתרים לראשיהם. "והר סיני עשן כולו" - העשן שמראהו היה לבן, אדום ושחור, ריחו היה כמו "כל הריחות והבשמים שבגן-עדן".
 
וכשהתחיל הקב"ה בעשרת הדברות נתחלחלו העליונים והתחתונים והדברות נשמעו ונחקקו בארבע רוחות השמים ושאבו ריח מופלא מהרי האפרסמון הטהור ומטל שלמעלה, וכששמעו ישראל את הדברות פרחו נשמותיהם וה"טל תחיה" השיב נשמותיהם לגופם והחזירם לחיים.
 
"עשרת הדברות" סובבו סביב ראשיהם של כל אחד ואחד מישראל, והתרו בהם באומרם "קבלוני עליכם"! וכשענו ישראל "הן", נשקו עשרת הדברות על פיהם של ישראל.
 
כל דיבור מעשרת הדברות נצץ, האיר וגילה את החכמה העליונה וכל הצפונות הנעלמות והנסתרות, מה שלא התגלה לעולם. גם כל הדברים העתידים בכל הדורות עד ימות המשיח, נרמזו בהם.
 
"ויהי קולות וברקים" - נשמע קול גדול אדיר וחזק שאין קיומו ותוקפו נפסק ומתבטל לעולם. "קול גדול ולא יסף", עשרת הדברות נמשכות תדיר ואינן פוסקות לעולם, כי הם "אוצר מלא" הכולל בתוכו את כל דברי התורה שייאמרו ויתגלו על-ידי הנביאים וחכמי ישראל לדורותיהם, כי כל הגזירות, הטעמים, השכר והעונש והסודות הנסתרים, רמוזים בעשרת הדברות. אלא שביד מכוונת משמים, הם הוצפנו והתגלו רק במרוצת הדורות על-ידי החכמים, אבל בעצם הכל ניתן כבר במתן תורה.

כמו האבות ומשה
 
בספר התניא מסביר אדמו"ר הזקן שבמעמד מתן תורה התעלו כל ישראל לדרגות רוחניות נעלות ונשגבות ביותר, כמו האבות הקדושים - אברהם, יצחק ויעקב וכמו משה רבינו "שלימות מבחר המין האנושי"!
 
לכן במתן תורה פרחו נשמות ישראל, כי בשל הרצון להתחבר בבורא, הם כאילו "שכחו" את גופם ועניניהם הגשמיים והם עלו מעלה להתחבר לקדושה האלוקית:
 
אדם נברא עם יצרים ורצונות אישיים והוא שואף להצליח ולהנות בחייו ואינו יכול שלא לחוש בהנאות ובריגושים הגשמיים, גם כשיהודי רוצה להתקרב לה' והוא רותם את כל צרכיו הטבעיים-גשמיים לשם שמים - הוא עוסק בפרנסתו, שומר על בריאות גופו, אוכל ושותה, רק כדי שיוכל לעבוד את ה' ולא כדי שיהיה לו טוב והנאה, הרי עדיין מרגיש הוא את ענינו וצרכיו הגשמיים, לדוגמא הוא חש הנאה מהמזון שהוא אוכל ומהשקטת רעבונו, גם אם כל כוונתו באכילה לשם שמים, כי אדם לא יכול "לשכוח" את מציאותו הגשמית ואת גופו וטבעו;
 
אבל במתן תורה התעלו ישראל לרמה רוחנית נשגבת ביותר: הם שכחו לחלוטין על צרכיהם הגשמיים ולא נשארה ממציאותם עצמם כל עיקר. האלוקות הפכה למהותם הפנימית. לדרגה רוחנית זו קוראים בפנימיות התורה "ביטול במציאות", כלומר שאילו יצוייר באותו מצב הם היו אוכלים, הרי תחושתיהם באכילה היו כמו בעת קיום מצווה רוחנית שאין ממנה שום הנאה גופנית, הכל לשם שמים בלי שום תחושה גופנית! משל הם מצויים בעולם אחר ובגוף אחר, ואין לעצמם וגופם שום הנאה וריגוש.
 
דבר זה בא לידי ביטוי בכך ש"פרחה נשמתם": כיוון שביטלו מציאותם לחלוטין, בהכרה והרגשה ממש כמו האבות ומשה - הרי נשמתם לא יכלה "להכיל" את עוצמת הגילוי האלוקי, והיא פרחה מעלה.
 
אמור מעתה: החידוש הגדול של מתן תורה הוא שניתן ליהודי כח להתעלות מעל גופו ועניניו הגשמיים, כדי להתחבר בכל מהותו ומרכיבי אישיותו, להשם יתברך בלבד, לחוש כפשוטו ש"אין עוד מלבדו".

חמשה ניסים ונפלאות
 
שרשרת הניסים והנפלאות שהתרחשו במעמד הקדוש של מתן תורה נעשו כדי לרומם את היהודי מעל המחויבויות הגשמיות ולהתבטל לחלוטין כלפי הבורא. - לפנינו חמישה ניסים וביאור פעולתם:
 
1) הבריאה כולה נאלמה דום בזמן מתן תורה: "צפור לא צווחה, עוף לא פרח, שור לא געה, הים לא זע, הבריות לא דברו, העולם כולו, העליונים והתחתונים, שתקו והחרישו" - כי לא היו גבולות ומעצורים לגילוי האלוקי, הוא חדר כבש והכניע גם את הטבע הגשמי, הכל נכנעו מפני עוצמת ההתגלות האלוקית, לכן הכל שתקו.
 
2) עוד מספר המדרש שלא היה "הד" לעשרת הדברות: "כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת-קול, אבל לעשרת הדברות לא היה בת-קול" - הד נוצר כתוצאה מכך שהקול נתקל בקיר או בגוף מסויים המפריע ועוצר את המשך מהלך הקול, ואז הקול נשבר וחוזר ונשמע כהד, כמו כדור הנתקל בקיר וחוזר חזרה; אבל במתן תורה העולם כולו קלט את דבר ה' שנספג בטבע, ביקום ובלבותיהם ומוחם של ישראל - לכן לא היה הד, כי הקול לא "חזר", לא היה לו שום מעצור ועיכוב.
 
3) "קולות עשרת הדברות נשמעו מארבע רוחות השמים" - דבר ה' חדר ונספג בעולם כולו, כך שהוא נשמע מכל ארבע פינות העולם, לכל צד שהיהודי הפנה ראשו, שמע את דבר ה'.
 
4) "קול מתן תורה נחלק לשבעים לשון בכל השפות הקיימות בעולם" - למרות שבאותו דור כל ישראל דיברו באותה שפה (כי לא התפזרו ישראל בקצווי תבל, אלא רק במצרים), אבל כבר במתן תורה נתן הקב"ה כוח לבני ישראל שברבות השנים כשיוגלו לבין העמים, יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות ולתקן את המקומות בהם הם מצויים ולהעלותם לקדושה, על-ידי שכבר בעת מתן תורה נשמע דברי ה' בשפות המדוברות בכל המדינות בעולם, וניתן הכוח להשפיע ולקדש את כל המקומות והשפות.
 
5) עשרת הדברות לא רק נשמעו אלא גם נראו, ככתוב "וכל העם רואים את הקולות", ראיה ממש, שראו את כל הקולות "רואים את הנשמע" - כי הענינים הרוחניים שהם בבחינת שמיעה והבנה, באו בגלוי וראיה, ישראל תפסו את דברי התורה בצורה מוחשית וודאית כדבר הנראה לעין גשמי, האלוקות נקבעה בהם כמציאותם וגופם שלהם.
 
6) כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומים, מעבודות הפרך הקשות והמסוכנות שעבדו במצרים, "אמר הקב"ה אינו דין שאתן תורתי לבעלי מומים .. רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותם" - ההשפעה האלוקית חדרה עד לעולם התחתון, כתוצאה מכך תוקנו כל הליקויים והפגמים לא רק הרוחניים אלא גם הגשמיים שבגוף.

בלי תאריך
 
לכל חגי ומועדי ישראל יש תאריך קבוע בלוח השנה, חוץ משבועות, שהתורה לא קבעה לו תאריך, אלא היא תלתה את קביעותו בספירת ימים, ככתוב "שבעה שבועות תספור .. ועשית חג שבועות .. ושמחת לפני ה' אלוקיך גו'". "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבעה שבתות גו'", ואין מועד החג מפורש בתורה בבירור.
 
ואכן עקב כך הצדוקים והקראים טעו וקבעו את מועד החג ליום אחר בשנה, כי הם חשבו שספירת הימים מתחילה "ממחרת השבת", אך חז"ל הסבירו שכוונת התורה שיש לספור מיום שני של פסח וכך החג חל בו' סיוון.
 
מסבירים חז"ל: למה תלה הכתוב חג שבועות בספירה מה שאין כן בכל המועדות? לפי שכשנתבשרו ישראל שהם עתידים לקבל את התורה לסוף חמישים יום, מרוב חיבה מנו כל יום ויום ואומרו "עבר יום אחד", "עבר יום שני" וכן כולם, ומתוך חיבתן הגדולה לתורה היה נראה בעיניהם כזמן ארוך, לכך נקבעה הספירה לדורות. מסביר הרמב"ם: כמי שממתין לבוא הנאמן שבאוהביו שהוא מונה הימים והשעות כך ישראל מנו והמתינו למתן תורה.
 
בתורת הדרש מוסבר שלא נקבע יום למתן תורה, למען נדע שהתורה שייכת לכל ימי השנה ולא רק ליום אחד:
 
בשונה מחגים אחרים - לדוגמא סוכות שאחר החג מניחים את הסוכה בארון למשמרת עד סוכות הבא, וכן אחר חנוכה מניחים את החנוכיה בארון למשמרת עד השנה הבאה - הרי התורה הקדושה, עליה חוגגים בשבועות, אינה נגנזת אחר החג, צריך להמשיך לעסוק ולשקוד בה כל ימי השנה, לכן לא הגדירה התורה יום מסויים לחג של תורה, כי כל ימי השנה הם חג לתורה. כל רגע פנוי בחיים צריך ללמוד תורה.

תורת החסידות
 
בעשרת הדברות כלולים כל דברי התורה שגילו חכמי ישראל כולל פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות שהתגלתה על-ידי רשב"י בספר הזוהר הקדוש, המקובלים והאריז"ל וגוריו הבעש"ט ותלמידיו - שהכל כלול ברמז ובסתר בעשרת הדברות כמו חלק ההלכות והנגלה שבתורה.
 
אבל בשונה מכל הפלפולים וההלכות שהם רק רמוזים בעשרת הדברות, הרי פנימיות התורה היתה גלויה לעיני-כל במעמד מתן תורה:
 
הסודות הנסתרים של הבורא וכוחותיו העליונים, מלאכי השרת, "המרכבה העליונה" - בהם עוסקת פנימיות התורה - נראו בגלוי לעיני כל בני ישראל בהתגלות האלוקית של מעמד מתן תורה. לכן, אומר הרבי[10], בשבועות יש דגש מיוחד ללימוד פנימיות התורה, ללמוד ולהבין את ההתגלות האלוקית שהיתה בו ביום.

קריאת עשרת הדברות
 
"הימים האלה נזכרים ונעשים", ההשפעה האלוקית האדירה שהיתה במעמד מתן תורה בהר סיני "נזכרת ונעשית" כל שנה ושנה, כדברי המדרש: אמר הקב"ה לישראל - בני קראו פרשת מתן תורה כל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה.
 
לכן, אומר הרבי, כשם שבמתן תורה נוכחו כל ישראל - אנשים, נשים וטף ואפילו קטני קטנים - כך כדאי להשתדל שגם בקריאת עשרת הדברות שבכל שנה ושנה בתי הכנסת יהיו מלאים באנשים ונשים וטף, ומה טוב אפילו תינוקות רכים.
 
ויהי רצון שבזכות כך נזכה לגאולה השלימה, והלא שבועות קשור במיוחד לגאולה כפי שזה רמוז בדברי חז"ל "הכל מודים בעצרת דבענין נמי לכם", "נמי לכם" בגימטריא "קץ", כי שלימות הגילוי האלוקי שהיה במתן-תורה, יהיה בקץ הגלות בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.