לשכת הכהן גדול

לשכות רבות היו בבית המקדש, חלקן בחצר החיצונית, הלא היא 'עזרת הנשים' וחלקן בחצר הפנימית, הלא היא 'עזרת ישראל' ו'עזרת הכוהנים', במאמר הנוכחי נתמקד בלשכת הכהן הגדול שהיתה בחצר הפנימית של בית המקדש.

לשכה זו, כשמה כן היא, שימשה את הכהן הגדול לצרכיו האישיים, למשל למגורים בשבעת הימים שלפני יום-כיפורים, בהם הוא נשאר בבית המקדש ולא יצא לביתו.

לשכה זו היתה מיוחדת ושונה משאר הלשכות והבנין של בית המקדש, כי היא היתה בנויה מעץ, לכן היה נקראה "לשכת העץ".

[ולמרות שאין בונים את המקדש מעץ אלא רק מאבן, כפי שחז"ל הרחיבו את איסור התורה "לא תטע לך אשרה כל עץ גו'", שלא רק שאין לנטוע עצים במקדש, אלא שגם אין לבנות את המקדש מעץ, כלומר שהאיסור לבנות מעץ במקדש מסתעף מאיסור התורה לנטוע עץ ולהידמות לעבודה-זרה! ואכן כורש המלך כשציווה לבנות את המקדש השני, ציווה לבנות נדבך מעץ ובשל כך הוא "החמיץ", כלומר נעשה כופר בה' (כי הבניה מעץ משתלשלת מאיסור עבודה זרה.

ובכל זאת לא היה כל איסור בבניית לשכת הכהן הגדול מעץ, כי העץ לא היה נראה בגלוי, אלא, חיפו אותו בסיד, או בכסף או בזהב וכבר לימד הרמב"ם[iii]שאיסור הבניה בעץ קיים רק ב"עץ בולט" ולא בעץ מחופה ומוסתר; ואילו כורש ציווה לבנות חלק מהמקדש בעץ גלוי ולא מחופה, ולכן היה זה מעשה של חטא, שהשפיע עליו לשלילה.

ראוי להדגיש שיש במקדש לשכה נוספת בעלת שם דומה - "לשכת העצים", אבל יש הבדל בין לשכת העץ ללשכת העצים: לשכת העצים היתה בנויה מאבן, והיא נקראה עצים, משום שהיא נועדה לאיחסון עצים (ובדיקתם שאינם נגועים בתולעי עץ), לפני שמעלים אותם לבעירה במזבח; ואילו 'לשכת העץ' היתה לשכתו האישית של הכהן הגדול, ושמה, "עץ", ניתן על-שם שהיא היתה בנויה מעץ.

אבל עצם הדבר דרוש ביאור - מדוע דווקא לשכת הכהן הגדול נבנתה מעץ?

ללשכה זו היתה צמודה "לשכת הגזית", הלא היא לשכת הסנהדרין, בה היה מושב הסנהדרין הגדולה ובה קיימו חבריה את דיוניהם, והיא נקראת לשכת הגזית משום שלכבודם של חכמי הסנהדרין היא נבנתה מאבני גזית יקרות, אם-כן מדוע נגרע כבודו של הכהן הגדול, שלשכתו נבנתה מעץ ולא מאבן יקרה?

[התוספות יו"ט מתרץ שהיא היתה בנוי מעץ "כדי שלא תזוח דעתו", כדי שהכהן הגדול לא יתגאה במעמדו המרומם בכהונה הגדולה, לכן בנו את לשכתו מחומר זול - עץ ולא מאבן יקרה, אך בלקוטי-שיחות הרבי אינו מסתפק בהסבר, כי לא יתכן שזה לבד יהווה סיבה מספקת עבור הבניה מעץ].

לשכת פלהדרין

ללשכת הכהן הגדול היה שם נוסף - "לשכת פלהדרין", פלהדרין הם פקידי המלך, ומדובר בפקיד בעל המעמד החשוב והבכיר ביותר בממלכה, הפקיד הממונה לנהל את כל המדינה, לכן לשכת הכהן הגדול - הדמות החשובה במקדש - קרויה בשם פלהדרין.

חז"ל מסבירים ששני השמות ללשכת הכהן הגדול - "לשכת העץ" ו"לשכת פלהדרין" - ניתנו לשני סוגי הכוהנים גדולים ששימשו בבית המקדש, במקדש הראשון ובמקדש השני:

בבית המקדש הראשון שמשו בכהונה גדולה כוהנים שהיו צדיקים גדולים, בעלי מעלות רוחניות נשגבות, אז קראו ללשכת הכהן הגדול לשכת העץ שם המבטא מעלה רוחנית, כי עץ מסמל חיים וצמיחה. הגאון האלוקי רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי) כותב "עץ מורה על אריכות ימים כמו שכתוב בישעיהו כימי העץ ימי עמי, וכהן גדול שייך לאריכות ימים .. כהן גדול מאריך ימיו של אדם כו'", והוא מוסיף ומסביר את הסיבה הפנימית שהכהן משפיע על אריכות ימים לפי השורש הרוחני נשמתי של הכהן;

ואילו בבית המקדש השני כשהגויים שלטו בארץ, נמכר התפקיד החשוב לכל המרבה במחיר, לכן נקראה לשכתו 'לשכת פלהדרין', "לשכת פקיד המלך", כי הוא כמו ממונה מאת המלכות השלטת בארץ ולא ממונה שנבחר בשל מעלותיו הרוחניות.

אותם כוהנים גדולים שקנו את הכהונה לא שרדו בתפקידם לאורך זמן, אלא הם התחלפו כל שנה, חז"ל מספרים ש"כ אחד ואחד לא הוציא שנתו" כי ביום הכיפורים הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר, שבו קיימת התגלות אלוקית נעלית ביותר, וכיון שהיה מדובר בכוהנים גדולים שלא היו בעלי מעלות רוחניות מתאימות למקום הקדושה הנעלה - הם מתו סמוך לכניסתם לקודש הקודשים [שעוצמת הקדושה שבמקום, כאילו 'שרפה' את גופם החומרי והמגושם].

מכאן קשר מיוחד לשם "פלהדרין", "פקיד המלך", כי כשם שפקידי המלך - הממונים על ניהול המדינה - הוחלפו כל שנה, כך התחלפו הכהנים הגדולים מידי שנה ["מתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש, כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין"].

מעלת הכוהן הגדול

תורת החסידות מסתכלת על הפנימיות של כל דבר והיא מלמדת למצוא מעלה סגולית ומיוחדת בכל ענין. גם בשם 'פלהדרין' המבטא לפי הפשט דבר מגונה (הרוכש את תפקידו בממון, והשורד בו רק שנה אחת) תורת החסידות מלמדת למצוא בו מעלה נשגבת ומיוחדת, מעלה הקיימת דווקא באותם כוהנים שרכשו את הכהונה הגדולה בכסף ושהוחלפו מידי שנה בשנה.

שהרי לכאורה מעשהו של אותו כהן, לרכוש את הכהונה הגדולה בכסף - תמוהה ביותר:

הרי הוא יודע שבכך הוא מקצר את חייו, מעתה הוא חי על זמן שאול ממש, הוא לא יאריך ימים יותר משנה אחת, אם-כן נשאלת השאילה מדוע הוא חפץ בתפקיד זה? מדוע הוא משלם כסף רב כדי לזכות בו?

קשה לקבל את ההנחה שרצונו נובע מכבוד וכוח שלטוני - כי כל בר-דעת שיציעו לו, אפילו בחינם, להיות בתפקיד שיש עמו כבוד גדול, אך הוא רק לשנה אחת ומיד בתום השנה הוא ימות, סביר להניח שיעדיף לוותר עליו ובוודאי לא נראה שהוא יהיה מוכן לשלם על התפקיד סכום כסף רב! אם-כן מדוע התמודדו הכהונים על התפקיד הזה, ומדוע הם שילמו עליו הון-תועפות?!

אלא בעצם הדבר יש לכהן הלזה גם מניעים רוחניים פנימיים:

בעצם במעמקי לבבו של אותו כהן קיימת תשוקה להיכנס לקודש הקודשים, מקום שבו הקדושה האלוקית הכי גלויה, נעלית ונשגבת עלי ארץ, וכיוון שהדרך היחידה שלו לזכות בכך היא על-ידי שיהיה לכהן גדול, הרי הוא מוסר את חייו ולמות לשם כך!

כדי לזכות להיכנס לקודש הקדושים ביום הכיפורים הקדוש וכדי להתפלל עבור הצלחת וישועת כלל ישראל בקודש הקודשים - מוכן אותו אדם לשלם הון-עתק, למרות שבכך הוא מקצר את חייו!

וכי מה היה לו לראות בקודש הקודשים שבבית המקדש השני, לא היו לוחות הברית ולא ארון הקודש ולא ספר תורה, כל אלו נגנזו בסוף ימי הבית הראשון ולא נותרו בימי הבית שני, מה שנותר במקום הקדוש זה השראת הקדושה האלוקית בצורה הכי גלויה ונעלית, ואותו כהן מוכן לשלם בחייו ובכספו כדי להיכנס לשם ולו לפעם אחת ויחידה כדי להתקרב לה'!

אדרבה דווקא אותם כוהנים שהיו בזמן הבית שני, אלו שלא היו צדיקים והם רכשו את הכהונה הגדולה בכסף – מתבטאת התשוקה האדירה לראות את פני השכינה, אפילו יותר מהכוהנים הגדולים שהיו צדיקים גדולים והם קיבלו את הכהונה הגדולה בשל דרגתם הרוחנית המתאימה:

כי אלו שהיו מתאימים לכהונה וקיבלו אותה בלי לשלם עליה, הם האריכו ימים ולא מתו - הם לא מסרו את חייהם בפועל לשם הכניסה לקודש הקודשים ולשם התפילה עבור כלל ישראל בקודש הקודשים, כי הם היו אנשים כשרים וצדיקים;
ודווקא אותם כוהנים פחותים שקנו את הכהונה בכסף, הם עשו מסירות נפש ממש בשביל לראות את פני השכינה ובשביל להתפלל עבור כלל ישראל, ביודעם שהם משלימים על כך כך במחיר חייהם, הם ימותו בשל כך, ובכל-זאת הם קנו התקפיד בשל התשוקה הרוחנית עצומה שבערה בלבם!

כי האמת היא שבלבו של כל יהודי ויהודי, גם מי שנמצא בדרגה פחותה וגם מי שקונה את מעמדו בכסף, פועמת נשמה קדושה ויש לו תשוקה אדירה לדבוק בפני השכינה, לראות באור פני מלך חיים!

בשולי הדברים ראוי להוסיף נקודה חשובה:

פלהדרין מסמל חדשנות, כאמור שפקיד המלך הגדול, הפלהדרין, היה ממונה מידי שנה בשנה, המסר הזה של חדשנות מידי שנה הוא בעצם המסר של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים, עבודת התשובה שהיא מסמלת שינוי וחדשנות, להתחרט ולתקן את העבר, ולהיות אדם חדש - זו תמצית עבודת התשובה שה'שיא' שלה הוא ביום הכיפורים, ונקודה זו שייכת לכל הכוהנים, לא רק לכוהני הבית הראשון, אלא גם לכוהני הבית הראשון.

סיכום:

מסקנת הדברים: שתי הנחות פשטות מפריך הרבי בשיחת קדשו: 1) שבית עץ הוא ארעי בהשוואה לבית שהוא בנין קבוע, ובית עץ מסמל פחיתות בהשוואה לבית אבן. 2) שלשכת פלהדרין מסמלת דמויות לא חיוביות, המשמשים בתפקידיהם לא בשל כישוריהם ויכולותיהם, אלא רק בכוח המלך (כי הם שיחדו את המלך, וקנו את תפקידם בכסף), אלא להיפך זה וזה מסמל את המעלה הגדולה והמיוחדת של הכהונים: "לשכת העץ" את מעלתם המיוחדת שבימי הבית הראשון. ו"לשכת פלהדרין" את מעלתם המיוחדת שבימי הבית השני.

כולנו בתפילה מתמדת לריבונו של עולם "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" ואז נראה את בית המקדש בתפארתו, ואת לשכת הכהן הגדול עם שתי המעלות גם יחד - מעלת העץ ומעלת הפלהדרין, במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק כח, עמוד 219.