באופן אידיאלי, כל אחד מסוגל וצריך ללמוד קבלה. קבלה היא החכמה הפנימית של הבריאה, שנגלתה לנו מאת ה' כדי לקרב אותנו אליו. ברור הדבר שהקב"ה חפץ שכל יצורי אנוש יתקרבו אליו ככל האפשר. קבלה, אם כן, חשובה לכל בני האדם. לאחר קביעה זאת, חשוב להבהיר כי כל אחד ואחת מאתנו חייב ללמוד קבלה לפי הרמה האינדיבידואלית שלו או שלה. בניגוד לתפיסה המוטעית, ללימוד זה אין כל קשר לגיל, מין, או כל מגבלה אחרת העולה על הדעת.

אף כי יש דעה שאדם לא יתחיל בלימוד קבלה עד שיגיע לגיל 40, לא הסכימו גדולי הקבלה והחסידות עם דעה זו. כמה מהמקובלים הראשונים במעלה – כולל האריז"ל, הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) ורבי נחמן מברסלב – כלל לא הגיעו לגיל 40! מגיל צעיר הם החלו ללמוד קבלה. מבין הדברים שאנו לומדים בקבלה ובחסידות עולה כי אחד הסימנים המראים שהנה משיח בא, הוא העובדה שילדים רכים לומדים ועוסקים בסודות התורה[i].

הסברא העומדת מאחורי הגבלת הגיל הראוי ללימוד קבלה, היא שאדם לפני גיל 40 עדיין אינו יציב דיו, כמאמר חז"ל "בן ארבעים לבינה"[ii]. בינה היא המעלה הקשורה עם היכולת להתמודד בשלוה עם תהפוכות החיים, או, בניסוחם של אלה שהחליטו על הגיל המינימלי הזה – בגיל 40 דמו של האדם שוקט, והוא אינו ממהר עוד להתרגש או להתייחס לדברים באופן בלתי מאוזן וקיצוני. הגישה שלפיה לימוד הקבלה יכול וצריך להידחות לזמן מאוחר בחיים, מרמזת שהחכמה הפנימית של התורה הריהי, בסך הכל, כעין בונוס המוצע לאותם לומדי תורה שכבר הוכיחו כי ראויים הם.

אולם, במשך השנים התברר יותר ויותר כי ללא לימוד פנימיות התורה, כפי שהתגלתה בקבלה ובחסידות, קטן מאד הסיכוי שהאדם יגיע אי פעם למצב של איזון ורוגע פנימי[iii]. לימוד הקבלה, ביחוד באמצעות החסידות, כבר איננו בבחינת מותרות שאדם יכול להשתעשע בהם לאחר שביסס כבר את עצמו. אדרבה, הלימוד הזה נעשה חלק חיוני בהתפתחות האינטלקטואלית, הפסיכולוגית וההתנהגותית של כל אדם.

החסידות מגלה לנו את דרמת בריאת העולם של הקב"ה. הדבר דומה למשחק מחבואים – במשחק האלוקי הזה ה' מסתיר את עצמו, אך הוא חפץ שנחפש אותו. הוא מבטיח לנו שאם נבקשו בכל לבנו ונפשנו, נמצא אותו בסופו של דבר – "אם תדרשנו ימצא לך"[iv].

ביקוש זה הוא לימוד הקבלה. הלימוד יכול להתחיל מן הרגע בו מבין האדם כי יש בעולם הזה יותר ממה שרואות עיניו, והבנה זו יכולה לקרות בשלב מוקדם מאד בחייו.

סיבה נוספת לאזהרה שהזהירו כמה מגדולי התורה נגד לימוד הקבלה בגיל מוקדם מדי, היא שהיו מקרים – כולל בדורות האחרונים – שתופעות שליליות באו כתוצאה מהצגת הדברים באור מסולף ומשימוש בלתי ראוי בתורת הקבלה. לדוגמה, במאה ה-17, שבתי צבי (1626‑1676) הכריז על עצמו כמשיח וביסס את טענתו זו, כמו גם את חידושי תורתו, על פרשנות מסולפת של הקבלה. בימים שארכו עד שהוכח סופית כי הוא משיח שקר[v] הוא הספיק לגרום סבל רב, גשמי ורוחני, לחלק גדול מאד של יהודי אירופה.

זו אחת הסיבות לכך שהבעל שם טוב חשף ממד חדש בתורת הקבלה. הוא הסביר את הקבלה באופן שעושה אותה נגישה ללב כל אדם, ומונע כל אפשרות לפרשנות מוטעית. זו סיבה נוספת לכך שמומלץ מאד לתלמידים מתחילים להתחיל, קודם כל, עם לימוד חסידות. אם אדם מתחיל את לימוד הקבלה באופן הראוי, אין בכך כל סכנה. ואם אין בכך סכנה, הרי שגם אין שום מחסום גיל, או מגבלה אחרת ללימוד הקבלה.

אדרבה, לימוד הקבלה מסייע לכל אחד למלא את "חובות הלבבות" – אלו שש המצוות התמידיות שצותה התורה, הכוללות את האמונה בנוכחותו והשגחתו של ה' על הכל, ואת אהבת ה' ויראתו[vi]. מצוות אלו רלוונטיות לגברים, נשים וילדים. ובאמת, מצוות אלו הן גורם עיקרי בחינוך הילדים[vii] כי הן מהוות את היסוד למצב מודעות מתוקן שקל יותר לעצבו בעוד הילד קטן וקשה להשיגו בגיל מבוגר יותר.

חוויות אמיתיות של אמונה, אהבה ויראה תלויות בתהליך ההתבוננות הבא עם לימוד פנימיות התורה.

הרמב"ם – הוגה הדעות הגדול מן המאה ה-11, אשר קיבץ וערך בספר המצוות את תריג מצוות התורה – פתח את חיבורו הקלאסי, משנה תורה, במצוות התמידיות הללו[viii]. הוא מציין שם כי כדי להגיע לאהבת ה' ויראת ה', כפי שצוותה התורה, יש להתבונן בנפלאות הבריאה ובתהליך יצירתה. הרמב"ם חי לפני התגלות ספר הזהר. אף על פי כן, היה ברור לו כי כל אדם מחויב לנסות לחדור אל סודות הבריאה, כי זה מה שמחזק את אמונת האדם בבוראו ומעורר בלבו את רגשות האהבה והיראה כלפי הבורא[ix].

אם כן, אם החסידות והקבלה נלמדות כדי לקיים את "חובות הלבבות" הנזכרות לעיל, אין הבדל בזה בין גברים לנשים כי מצוות אלו נוגעות לכולם בשווה.

לימוד הצדדים הטכניים יותר של תורת הקבלה אולי לא יעורר מיד את רגשות האהבה והיראה בלב הלומד. אולם, העדר זמני זה בא על תיקונו על ידי לימוד כתבי החסידות. כפי שהוזכר במבוא, החיבור הקלאסי הבסיסי ביותר של החסידות – ספר התניא – מקרב לעולמנו את הניסוחים המופשטים, והבלתי חדירים לעתים, של הקבלה הקלאסית, ומתרגם אותם למונחים של חוויה אנושית רגילה. אכן, המטרה המוצהרת של כתבי החסידות היא לעורר בלב האדם את רגשות האהבה והיראה לה'[x].

כמובן שכל נושא חייב להילמד ברמת ההבנה של התלמיד המסוים. ישנן אין ספור דרגות של הבנה, ואדם חייב להתחיל ברמה המתאימה לו ולהתקדם משם.

כיון שתורת הקבלה הנה חלק מן המסורת היהודית, אנשים יוצאים, לעתים קרובות, מתוך הנחה מוטעית שתורה זו אינה נוגעת למי שאינו יהודי. אולם, חלק ניכר מתורת הקבלה נוגע לאנושות כולה, כי לימוד הקבלה מעורר בלב כל לומדיה את הרצון לדעת ולעבוד את ה' אחד, כפי שצותה התורה לכל בני האדם.

אמנם, כדי שמי שאינם יהודים (המכונים בני נח) יוכלו ללמוד קבלה – שהיא, אחרי הכל, ביטוי מהותי של האמונה היהודית – הם חייבים להסכים לקבל את החכמה הזאת מתוך התורה ובאמצעות עם ישראל, דהיינו, לקבל על עצמם לעבוד את ה' אחד, אלוקי ישראל, ולחיות בהתאם לשבע מצוות בני נח שניתנו מאת ה' עבור כל העמים[xi].

[i].     ראה תורת חיים לאדמו"ר האמצעי, שמות צט, ב, ובמקומות אחרים.

[ii].    אבות פ"ה מכ"ב.

[iii].   בחסידות נמשלה הקבלה למלח, שמעלתו המיוחדת היא היותו "ממתיק את הבשר" (ראה ברכות ה, א ובמהרש"א שם), כלומר משקיט את הדם. ראה גם ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, ויקרא ג, ד  ובהמשך שם, וכן אור התורה לאדמו"ר הצמח-צדק, ויקרא עמ' 226 ואילך.

[iv].   דהי"א כח, ט.

[v].    ורמזו גדולי אותו דור כי שבתי צבי עולה בגימטריא רוח שקר (עפ"י מלכים-א כב, כב-כג).

[vi].   אודות שש המצוות התמידיות ראה עוד בסוף הפרק הבא.

[vii].  וראה ב"חינוך קטן" – הקדמת חלקו השני של ספר התניא, שער היחוד והאמונה.

[viii].  וליתר דיוק, חמש מן המצוות נמצאות בהלכות יסודי התורה, בעוד המצוה הששית – "ולא תתורו" – מתפרשת מאוחר יותר, בהלכות עבודת כוכבים פ"ב ה"ג (ובהלכות תשובה פ"ד ה"ד).

[ix].   רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ב ה"ב.

[x].    לדוגמה ראה תניא פרק טז.

[xi].   שבע מצוות בני נח הן: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור אכילת אבר מן החי, איסור ברכת ה' (נאצה כלפי שמיא), איסור גזל, והחובה לייסד בתי דין (ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"ט). מצוות אלו, משמעותן הפנימית ודרכו הרוחנית של בן-נח המבוססת על התורה, נידונו לעומק בספר Kabbalah and Meditation for the Nations.