ספר התניא מלמד אותנו שהמאבק בין הכוחות הפנימיים הוא חלק ממבנה הנפש של כמעט כל אדם, ולכן כשאיש חשוב ומפורסם נופל, אין להתפעל מכך. הזרעים הנפשיים שגררו את נפילתו היו טמונים בו מאז ומעולם ואין סיבה להניח שגדולתו תבטלם.
סוגי ניסיונות
כל אדם עובר בחייו קשיים וניסיונות. אין חיים ללא ניסיונות. אדרבא, במידה רבה מי שנולד לחיי עושר, ניסיונותיו, לפחות במובן הנפשי, קשים עוד יותר ממי שנולד לחיי עוני.
בהכללה, ישנם שני סוגי אתגרים עמם אנחנו נאלצים להתמודד. אתגרים חיצוניים ו'אמיתיים', שההתמודדות עמם היא חלק מעבודת הבירורים, מעבודת ההבדלה בין הטוב לרע[1] באמצעות כוחות השכל, ההבנה וההשגה, ואתגרים פנימיים, שהסערה האמיתית שהם מעוררים מתרגשת בתוכו של האדם פנימה. כמובן שאין בין הסוגים הללו קו תיחום ברור, והחלוקה היא בחלקה מתודית, אולם בכל זאת הניסיונות הפנימיים שונים מאלה החיצוניים בכמה מובנים[2].
בניסיון מהסוג הראשון ההתמודדות היא עם המציאות החיצונית, עם הדבר שצריכים לברר. בניסיון מהסוג השני הניסיון הוא עם עצמי. הניסיונות מהסוג השני הם מעין היקלעות לסיטואציה שבה הניצוץ האלוקי מוסתר ונעלם היטב. הניסיון מהסוג השני הוא איננו דבר מסוים, התרחשות מצד עצמה, כי אם רק בחינה של האדם, אירוע שהוא צריך להימנע ממנו או לפעול ביחס אליו במובן הפנימי. הניסיון אינו קושי חיצוני כי אם בחינה פנימית.
מוגבלות כוח השכל
תחשבו על כל אותן דמויות שחייהן נהרסו בגלל עצת היצר. הניסיון שעמד מולם הוא האם לנצח את היצר או שמא לתת לו דרור. הבחירה השנייה יכול לשנות חיים ברגע אחד ולגרור את האדם לתהומות. אולם באם עומדים בניסיון, המציאות לא ניזוקה כלפי חוץ אך השפעת העמידה בניסיון ניכרת כלפי פנים. כלומר בעוד אי עמידה בניסיון עשויה לגרור עמה השלכות קשות, עמידה בניסיון עשויה לרומם את האדם מבחינה רוחנית. ניסיון הוא גם מלשון נס והרמה. על-ידי העמידה בניסיון מתעלה האדם למדרגה נעלית יותר[3]. הוא מנוסה יותר ובעל כלים להתמודדות הבאה. ומהיבט נוסף העמידה בניסיון היא כמו נס, מעין ניצול העולם הגשמי כדי להוריד אור חדש וייחודי, המגלה את הבורא בעולם.
מסירות נפש
בעוד עבודת הבירורים תלויה בכושר השכלי, העמידה בניסיון דורשת התבוננות פנימית, במהות העמוקה ביותר של האדם. הכישורים השכליים אינם הכלי המתאים לעמידה בניסיון. הכלי המתאים הוא היכולת להתקשר עם נקודה עצמית עמוקה, שבמסגרתה מתגלה נקודת העצם, נקודת מסירות הנפש[4].
כדי להתמודד עם ניסיונות יש צורך לחשוף את את כוח מסירות הנפש שבאדם. את הנכונות למסור את כל הכוחות, למעלה מטעם ודעת. לא ניתן להתמודד עם הפיתוי באמצעות השכל. בשעת הפיתוי השכל כמו נדחק ולא ממלא תפקיד מהותי. רק נקודת מסירות נפש היא הכוח לעמוד בניסיון[5].
כשהיצר מתעורר, השכל כאמור אינו מהווה עוד חסם בפני הניסיון. ברגע שהשכל אינו יכול לשלוט עוד על הלב, הדרך היחידה לחזור ולכוון את עצמנו היא על ידי התחברות לנקודת עצמות, גילוי נקודת מסירות נפש פנימית שמקשרת אותנו למה שבזמנים בהם הניסיון אינו כה קשה, אנחנו סבורים שהוא אמת.
לכן נאמר כי 'כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת'[6]. הניסיונות מעוררים את הדעת. ההתגברות על קשיים פנימיים מובילה לידיעת הבורא שבתוך הטבע. מאחר והניסיון מחייב התחברות לנקודה הפנימית העמוקה ביותר, הוא גם סוג של צוהר שמאיר אור רב ומאפשר התקשרות חזקה יותר עם הבורא[7].
(באדיבות התבוננות)
[1] אף שגם הנסיונות הם מעבודת הבירורים שבשבילה ירדה הנשמה למטה. ראה תניא פל"ז (מח, רע"ב). ד"ה הנ"ל פר"ת ס"ג (ע' קט).
[2] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם ג חלק שני י"ג תמוז, ה'תשי"א, החל מעמ' 179.
[3] "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם גו'" (דברים יג, ד), ראו למשל: הרבי מליובאוויטש, ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט.
[4]. תורת מנחם ה'תשי"א, שם, עמ' 183.
[5] מאמרים מלוקטים, חלק ד, ש"פ חוקת בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ו, עמ' 50.
[6] פ' ראה יג, ד.
[7] ספר המאמרים ה'תרצ"ו, הנסיון.
