הקבלה היא המסורת המיסטית של העם היהודי. אם כי היא נחשפה אט אט בשלבים רבים במהלך הדורות, ניתן לראות את ניצניה כבר לפני כמעט ארבעת אלפים שנה, אצל אברהם אבינו[i].   

התובנות שהצטברו בתחום הקבלה מספקות גישה אל הממד הפנימי של המציאות, ובכך אל ההכרה החוויתית שה' נמצא כאן בעולם הזה.   

בפשטות, ניתן לומר שתורת הקבלה היא לימודי האלוקות. לומדי תורת הקבלה שואפים לדעת את ה' כדי ללכת בדרכיו[ii] ובכך להידמות לו.   

על מנת להתקרב אל ה', בורא העולם, מבקשים לומדי הקבלה להבין בשכלם את מה שניתן להגדיר "הפיזיקה של הבריאה". מטרת לימוד הקבלה איננה – אף פעם – רכישת חכמה לשמה. החכמה אינה אלא מכשיר, גשר המחבר אותנו אל בוראנו באמצעות הבנת התהליך היצירתי, הנמשך, הדינאמי והנענה בהתמדה למשוב מן הבריאה[iii]. הראשון שהקדיש את חייו כדי לגלות את ה' בעולם ולהתקרב אליו היה אברהם אבינו. בזכות הקרבתו העצמית הגדולה נגלו לו סודות רבים ועמוקים של הבריאה, אשר אפשרו לו לחוות את התחושות בהן חפץ יותר מכל – קרבה ואחדות עם בוראו. הספר הקבלי הקלאסי הראשון, ספר יצירה, מיוחס לאברהם אבינו.
ספר יצירה עוסק ב"לב נתיבות חכמה", באמצעותן פועל ה', וכמוהו האדם, את תהליך הבריאה[iv]. לב נתיבות החכמה מורכבות מ:   

·        עשר הספירות – עשר נביעות של אור אלוקי הממריצות את תהליך הבריאה ומגדירות את הפרמטרים שלו.   

·        עשרים ושתים אותיות האלף-בית העברי – אבני הבנין של הבריאה והערוצים דרכם זורמת התודעה האלוקית לתוכה.   

אברהם אבינו העביר את החכמה הזאת לבנו יצחק, שהעבירה לבנו יעקב, אשר מסר אותה לשנים עשר בניו, אבותיהם של שנים עשר שבטי ישראל. שבעה דורות אחרי אברהם אבינו זכו בני ישראל לקבל את התורה מאת ה' בהר סיני. לא רק הוראות כיצד לחיות על פי רצון ה' כלולות בתורה, אלא חבויה בה גם תכנית הבנייה שבה השתמש הקב"ה לברוא את היקום וכל אשר בו.   

לתורה, אם כן, יש שני היבטים, הנגלה והנסתר, שאליהם מתייחסים גם כאל גוף התורה ונשמתה[v]:

·        גוף התורה ("גופי תורה"[vi]) כולל את ההלכות השולטות בהתנהגותנו היומיומית. הלכות אלו מבטאות את רצון ה' לתת לנו, לבני האדם, את הטוב המוחלט בעולם הזה ובעולם הבא. היבט זה של התורה נקרא גם תורת הנגלה.   

·        נשמת התורה ("נשמתא דאורייתא"), היינו הקבלה, כוללת את הסודות הקשורים לה' כבורא העולם, את תאור תהליך הבריאה, ואת אופן השגחת ה' על הבריאה. סודות אלה, נגלים מתוך ממדים רבים ועמוקים המכונים גם "רזין דאורייתא (סודות התורה) ו"רזין דרזין" (סודי סודות). להיבט זה של התורה קוראים תורת הנסתר[vii].   

ה' נותן לנו הבנה בשני הממדים של התורה, כיון שהוא חפץ שנהיה שותפים לו בתהליך הבריאה[viii] וראויים לקבל את השכר הגבוה ביותר – להתאחד עמו. אנו עושים זאת בעת שאנו בוחרים בבחירה חופשית לכוון את רצוננו על פי רצונו. הדבר כרוך בהתחייבות לחיות על פי מצוות התורה, להתעמק בסודותיה, ולהקדיש את חיינו, כמו אברהם אבינו, להבאת האור העליון והאינסופי לתוך העולם, אותו אור שהופיע בראשית ימי הבריאה, אך לאחר מכן נגנז מעיניהם של בני האדם[ix].   

(באדיבות גל עיני)

הערות:  

[i].     אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם.   

[ii].    התדבקות במדותיו ובדרכיו של ה' היא מצוה מן התורה: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). הרמב"ם, גדול מוני המצוות, כולל את הצווי שנצטוינו להידמות לו יתברך כאחת מתרי"ג מצוות התורה ב"ספר המצוות" שלו (המצוה השמינית), ראה עוד לקמן פ"ד הערה 5.   

[iii].   וכפי שיתבאר עוד בהמשך.   

[iv].   ספר יצירה פ"א מ"א.   

[v].    מינוח החוזר בכל ספרי הקבלה, וראה זהר ח"ג קנב, א.   

[vi].   חגיגה פ"א מ"ח.   

[vii].  פסחים קיט, א; חגיגה יג, א, ופעמים רבות בזהר.   

[viii].  חז"ל אמרו: "אי בעו צדיקי, ברו עלמא [אם רצו הצדיקים, יכלו לברוא עולם]" (סנהדרין סה, ב). "צדיקים" כאן היינו אותם אנשים קדושים שזכו להטהר וללכת אך ורק בדרכי הקב"ה.   

[ix].   חגיגה יב, א: "אמר רבי אליעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר 'וימנע מרשעים אורם' (איוב לח, טו). ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר 'וירא אלהים את האור כי טוב' (בראשית א, ד), ואין טוב אלא צדיק שנאמר 'אמרו צדיק כי טוב' (ישעיה ג, י)".