רוב עתותיהם של שלוחי חב"ד כיום אינו מופנה ללימוד והוראת חסידות או לקיום אירועים בעלי צביון יהודי. עיקר זמנם מושקע במרוץ הכלכלי. במאבקי הישרדות מתישים. בניסיונות אינסופיים "להחזיק את הראש מעל למים'. במבנה הנוכחי, כל מפעל שליחות, כל פרויקט להפצת רעיונות פנימיות התורה, משמש כיחידה עצמאית שנדרשת לקיים את עצמה מבחינה כלכלית. מההיבט הכלכלי, למבנה המבוזר, שהוא גם נגזרת ממבנה המשק המערבי, מיחסי דת והמדינה המודרנית וממרכזיותם של רעיונות האינדיבידואליזם והניאו ליברליזם, יש אמנם מספר יתרונות, אך גם מגבלות.

המבחן הנוכחי של היהדות

תשאלו מה זה עניינכם טרדות הפרנסה של השלוחים והמבנה הכלכלי של בתי חב"ד? התשובה היא כי הטרדות הכלכליות של שלוחי חב"ד הן לא עניינם הפרטי. טרדות אלה הן בבואה למצב היהדות בכלל ולתפקיד שממלאת היהדות בחברה הכללית.

בכל תקופה בהיסטוריה המבחן העיקרי של היהדות היה אחר. בימי בית ראשון המוקד היה המאבק בשחיתות, בעבודה זרה, בגילוי עריות ובשפיכות הדמים. בימי בית שני המבחן היה המחסור באהבת חינם. בימי הביניים נאלצה היהדות להתמודד עם כפייה חיצונית להמרת הדת ועם הצורך לנסח לעצמה תשובות יסודיות כנגד חדירתן של פילוסופיות חיצוניות. תקופת הרנסנס איימה על החיות הפנימית של העולם הדתי וביקשה לנתקו מן ההיבטים הרוחניים, הנקראים גם 'מיסטיים'. בעידן המודרני ההשכלה הייתה זאת שתבעה מהיהדות היערכות מיוחדת. כיום זה הקפיטליזם.

בהתאם לרוחות השוק, בימינו המאבק העיקרי של היהדות הוא קודם כל המאבק הכלכלי. ההצלחה הכלכלית היא גם הקריטריון להצלחת היהדות. ברוח ה'עידן החדש' היהדות, ובעיקר בהיבטיה הרוחניים, הפכה מוצר כמו כל מוצר אחר, שניתן לרכישה בספרים, בסמינרים, בחוטים אדומים, בריטואליים וכמובן גם ברשת האינטרנט. המחשבה היהודית מוצעת קודם כל כמוצר ארוז היטב, המהווה תוספת בריאה לאורחות החיים, ולא כגוף של ידע טוטאלי ומהפכני.

מה המשמעות של היהדות כמוצר? כדי לענות על שאלה זו יש לבחון את הערך של שלוחי חב"ד בעולם היהודי ולנתח את המבנה האוטרקי של פעילותם הכלכלית.
צבא של יהדות

הרבי מליובאוויטש קידם את התפיסה לפיה תורת החסידות היא בעלת רלוונטיות עבור כל אדם, דתי ושאינו דתי, גבר ואשה, צעיר ומבוגר, ואפילו יהודי ושאינו יהודי. החסידות אמורה, כפי שהוזכר כמה פעמים, לשמש פרספקטיבה, מעין משקפים שיש להרכיב ודרכן להבין את מציאות חיינו.

בעוד מחשבת החסידות שייכת לכלל, את החסידים הוא ראה, וכאן הכוונה לקבוצה המצומצמת יחסית המשתייכת סוציולוגית לחב"ד, כמעין צבא, חיל חלוץ, שנועד לשרת את הכלל. צבא שמשימתו להציע לקהל הרחב את המשקפיים החסידיות.

האנלוגיה של החסידות לצבא נועדה להדגיש כי מדובר בחלק מצומצם מהעם, שלו תפקידים ספציפיים. כשם שדרך התנהגותו של החייל בצבא איננה רק עניינו הפרטי אלא נוגעת לרבים, כך גם בצבא הרבי כל שליח רואה עצמו, בכל הנהגותיו, כבעל השפעה על הציבור כולו[1]. וכמו אנשי הצבא, מפיצי היהדות ולומדי התורה צריכים להשקיע את כל מרצם וזמנם בלימוד תורת המלחמה. וכמו בצבא, החסיד צריך לכפות את עצמו לבצע את הפקודות[2]. הוא בדרך כלל מוותר על נוחותו, על קריירה אפשרית וביטחון תעסוקתי על-מנת למלא את התפקיד שקיבל על עצמו.

מצב היהדות

הרבי מליובאוויטש בנה את פעילות השלוחים להפצת פנימיות התורה ולקידום היהדות כצבא גם משום שהוא אבחן את מצב היהדות העולמית, עוד לפני ההתעוררות המחשבה היהודית כאופנה פורחת בעשרים השנים האחרונות.
החוגים ללימוד יהדות באוניברסיטאות, למעט החוגים לקבלה, הלכו ונסגרו, וממילא הלימודים שבהם הפקיעו את הבורא מהלימוד והיו נטולי אמונה. שומרי מצוות שכבר למדו ולימדו יהדות באוניברסיטאות, נחשבו לסכיזופרנים. בה בעת, מערך הישיבות העולמי הלך וגדל אך היה מרוכז בעצמו ולא תרם באופן ניכר לעולם היהודי הרחב. הרבי הבין כי כדי להתמודד עם החילון יש צורך להחדיר את הרעיונות העמוקים והנשגבים ביותר בקרב כל שכבות האוכלוסייה, ולא לשמרם כנחלת מתי מעט.

ואכן מי שמסתובב בעולם מבין עד כמה חב"ד היא כוח המשמר ומקדם את המחשבה והערכים היהודיים, כמעט ללא תחרות. יחד עם זאת, נוצר מצב פרדוכסלי שחב"ד זמינה כמעט בכל מקום, ופתוחה עם כל הלב לכל אחד, אך דווקא בתחום קידום מחשבת פנימיות התורה, בשנים האחרונות חב"ד בהדרגה הולכת ונותרת מאחור.
ריכוז מאמץ או ביזורו?

ההצלחה בשימור ערכי יהדות בסיסיים לצד הפיגור שהולך וגדל בתחום הפצת תכני החסידות הם במידה רבה תוצאה של המבנה הכלכלי המבוזר.

מצד אחד חב"ד נגישה פיזית כמעט בכל מקום. מצד שני כל יחידה כלכלית עולה כסף רב והדבר מונע איגום משאבים. כשיש כל כך הרבה סניפים ו"זיכיונות" לא פשוט לאגד את כולם לכדי הקמת ערוץ טלוויזיה משותף, או מוסד מחקר והוראה בעל שם. ועוד, מסלול הלימוד החב"די כולל אמנם עידוד למחשבה סקרנית, ראש גדול והבנת המציאות, אך בשום מקום הוא איננו כולל הכשרה עסקית מקצועית להפעלת יחידה כלכלית שכזו. במצב זה רבים הם השלוחים שסוחבים חובות כתוצאה מהחלטות כלכליות שגויות. מעמסה כלכלית זו רובצת על כתפיהם לאורך שנים ומקשה עליהם את ההתקדמות.

ועוד, מעצם תפקידם, לעולם נגזר על השלוחים להיות בחובות. אחת ההנהגות המפורסמות שהנהיגו אדמו"רי חב"ד היא שאם יש פלוס בחשבון, כנראה שהשלוח יכול היה להתאמץ עוד קצת, להשקיע מעט יותר בפעילות. הוא תמיד נדרש להלך על חבל דק שבין גיוס הלוואות לטובת הרחבת הפעילות לבין פשיטת רגל, ממנה צריך להימנע. שכן כל מצב אחר מורה כי בכוחו לעשות יותר מאשר הוא עושה כרגע.

ללא תרומות היהדות הופכת דלה

תקציב השלוח נבנה בדרך כלל רק בחלקו הקטן מהכנסות עצמיות כגון הפעלת גני ילדים ודמי השתתפות בשיעורים, ובחלקו הגדול מתרומות. במצב זה השליח נמדד על-פי יכולתו לגייס כספים, ולא על –פי יכולתו לקדם פעילות איכותית. ייתכן וישנה התאמה מסוימת בין התחומים, אך התאמה זו איננה ודאית.

בכלל גיוס תרומות הוא היום הדרך הנפוצה במגזר השלישי. נשיא אוניברסיטה, כמו יו"ר בית חולים, מנהל בית חב"ד ומנכ"ל עמותת סיוע, כולם נאלצים להפשיל שרוולים, לחדד את כישוריהם הבינאישיים וללמוד לגייס כספים על מנת לאפשר פעילות איכותית. כמו בשאר תחומי המגזר השלישי, המצב הוא כזה שללא תרומות, כמעט ואין יהדות בעולם. אולם מערך התרומות המשומן משפיע על אופי היהדות, על טיב הפעילות, על ערכים מסוימים שמוחבאים על חשבון אחרים, ועל מידת החקרנות, הביקורתיות והעצמאות של היהדות המוצעת. השליחות חייבת לפגוע בטעם הקהל, אחרת היא מתייתרת.

ישנו הבדל משמעותי בין יהדות הנשענת על הקהל כולו, בחלוקה כמעט שווה, כחלק מרצון משותף של חברי הקהילה, לבין יהדות הנשענת על מספר מצומצם של גבירים או יהדות שמוצעת כמוצר לרכישה אינסטנט.

סוציאליזם-וקפיטליזם

הכוח של הקפיטליזם בן זמננו נובע מכך שבלי כוונה, מתוך שאנחנו דואגים לעצמנו, אנחנו יותר מדי דואגים לעשירים. אנחנו מפחדים שנאבד את חשבון הג'ימייל שלנו אז אנחנו רוצים שגוגל ישרדו. אנחנו רוצים לשמר את הטלפון המתקדם שלנו אז אנחנו דואגים לחברות הסלולאריות. המדינה מפחדת שתאבד מוצרים ציבוריים, אז היא מעניקה אותם בידי בעלי ההון. החברה הצרכנית, העסוקה במרדף אחר צרכים מדומים, התעטפה במחשבה כי היא חייבת את הפערים הבלתי נתפסים בחלוקת ההון על מנת להתקיים.

הרבי מליובאוויטש ראה את הדברים אחרת. הוא ביקש לכבד את עשירים, בהתאם להוראת התורה. אולם הוא גם דרש לתבוע מהם. לתבוע מהם להשתתף במפעל הרוחני היהודי. הוא לא התפעל מתרומה של עשיר כזה או אחר, ותמיד תבע ממנו להגדיל את תרומתו.

לשיטתו העולם החומרי נברא על מנת לשרת את העולם הרוחני, ולא להפך. 'רוחניות' בהגדרתה הרחבה היא מושג התלוי באופן ובהקשר השימוש בו, אך היא גם מונח שלעולם אינו מנותק מרבדים כלכליים ותרבותיים. בכל מסר רוחני גנוזה העדפה של מבנה חברתי-כלכלי.

הרבי מליובאוויטש נמנע מלבסס את גישתו על מונחים הזרים ליהדות, כסוציאליזם וקפיטליזם. ובכל זאת מתוך העיסוק הרוחני הנשגב, הוא ביקש לקדם מבנה חברתי שוויוני, בייחוד בארץ ישראל. הרבי תבע מבני האדם לא לייחס משמעות להבדל בין עשיר במובן הגשמי לבין עני במובן הגשמי. למרות שעניות מגלמת דלות, הדלות הזאת היא תוצאה של חסך רוחני ולא חומרי.

התפתחות רוחנית, שמשמעותה התגברות הצד האלוקי שבאדם על צדו הבהמי, נכונות להקרבה לשם התקרבות, היא גם התפתחותה של חברה בריאה יותר שבה כל פרט מממש את זכותו לקיום בכבוד. האחר יכול להתקיים בכבוד רק כשכל אדם מוכן לוותר קצת על חשיבותו העצמית, על האדרת שמו ורווחיו למען הזולת, או ליתר דיוק, למען חשיפת היסוד האלוקי הטמון בו. כשבני האדם נוהגים כך, מזונותיהם ומזונות העולם מובטחים מראש, ויש רק ללמוד כיצד לקבלם.

מה עולה מהאמור? שכדי לקדם את העולם לעבר תכליתו עלינו לשכנע את בעלי ההון, וכאן כל אחד מאיתנו הוא בעל הון מסוים, שהאינטרס הגשמי תלוי באינטרס הרוחני, ובמילים אחרות, האינטרסים של שלוחי חב"ד בעולם, של קידום המחשבה היהודית, הוא לא רק האינטרס שלהם, אלא במידה מסוימת גם התכלית לשמה העשירים נעשו עשירים.

כדי שהמבנה הכלכלי של הפצת המעיינות בעולם ישתנה, כדי שההתנהלות החומרית שלנו תלבש צביון רוחני, אנחנו חייבים לשנות את ההשקפה שלנו על כסף וכלכלה. האינטרס של בעלי ההון הוא לא האינטרס שלנו, כפי שמשכנע אותנו המבנה הקפיטליסטי. האינטרס שלנו הוא האינטרס שלהם.

יהדות שאינה מוצר היא יהדות שכולנו מחויבים אליה מבחינה רוחנית, וכולנו נדרשים להשתתף בקידום הצלחתה. כפי שאמונה היא תוצאה של אימון, כך חיים יהודיים הם תוצאה של השקעה, מאמץ משותף, והכרה בתשתית הרעיונית כיסוד חיינו המשותפים. הכרה שכזו, ששליחי חב"ד חייבים לקדם, תגרום להם גם להתאושש מהלחץ הכלכלי המצמית והאינסופי, ולאפשר פעילות איכותית ורחבה יותר.

בשל המבנה המבוזר של תנועת חב"ד ההצלחה בחידוד והנעת מסרי החסידות מותנית ביכולת לצרף ולגבש כוחות. 

משמעות איחוד הכוחות היא איגום משאבים לטובת יוזמות משותפות. שילוב כוחות תורם למודעות הכללית ולצמיחה משותפת של כלל הגורמים העוסקים בהוראת ולימוד החסידות.

(באדיבות אתר התבוננות)

[1] הרבי מליובאוויטש, אגרות קודש, כרך כז, י'שפט.

[2] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם ב, תשי"א, עמ' 91.