אילו נשאל עוברים ושבים ברחוב ישראלי, מה אירע בל"ג בעומר? – יהיו רבים שישיבו: 'משהו בקשר למרד בר-כוכבא'. על פשרן של המדורות שמבעירים בו ביום הם יסבירו בידענות, כי זה נוהג קדום, ששימש גם בעת המרד, להעביר מידע מוסכם באמצעות השאת משואות-אש.
 
ואיך כל זה מתקשר לעובדה, שמדי שנה עולים ביום זה יותר מרבע מיליון איש על קברו של רבי שמעון בר-יוחאי? – הם לא ידעו. כי באמת אין קשר...
 
                                         *
 
השורות האמורות משקפות תוצאה עגומה של סילוף היסטוריה מכוון. של ערטולו של ל"ג בעומר ממשמעותו האמיתית, הרוחנית, ודימויו כחג כוחני, חילוני.
 
הסיבה האמיתית לשמחת ל"ג בעומר היא שני מאורעות עיקריים שאירעו בו ביום: 1) נעצרה מגיפה קטלנית שהפילה 24 אלף חללים מתלמידי רבי עקיבא, ש"לא נהגו כבוד זה בזה". 2) נסתלק מן העולם רבי שמעון בר-יוחאי והוא ביקש לשמוח ביום זה כמו ביום חתונה. לכבודו בעצם מיועדות מדורות-האש הנדלקות בכל מקום. 
 
מאורעות אלה אמנם התרחשו בתקופה די חופפת למרד בר-כוכבא, אבל פרט לכך, אין למרד שום קשר עם ל"ג בעומר. מרד יהודי אחר, שהתחולל במאה שקדמה לבר-כוכבא, פרץ לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) בל"ג בעומר, וייתכן שמי שלא נאה היה להם להנציח במורשת הישראלית דמויות רוחניות כרבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי, שיבשו וחיברו במכוון בין שני המרדים, כדי להפוך יום זה לסמל לעצמאות ולגבורת לחימה.
 
מסר זה השתלב להם נפלא גם עם כלי-הנשק הקדמון שהילדים משתובבים עמו בל"ג בעומר – חץ-וקשת. אולם האמת היא, שלמשחק הזה מטרה שונה לחלוטין, רחוקה כמטחווי-קשת מערכי הישראליות החילונית: הוא נועד להנציח את העובדה המדהימה, שבכל ימיו של רבי שמעון בר-יוחאי לא נראתה קשת בענן. קשת זו הנה אות-הברית שכרת הקדוש-ברוך-הוא עם נוח לאחר המבול, כי יותר לא יחרב העולם אפילו כאשר התנהגות האנושות תצדיק זאת – ובימיו של רבי שמעון לא היה צורך להשתמש באות-ברית זו, מפני שהוא הגן בצדקותו על כל העולם מכל פורענות אפשרית.
 
פשוט, כדאי לדעת ולא להתכחש לאמת ההיסטורית של עצמנו. אחרת, עם אלו פנים אנו נלחמים בסלפנים שמכחישים את השואה, למשל, אם בתוכנו אנו יש מי שאינם נמנעים מלשכתב את ההיסטוריה.
 
                                                 *
 
לגופה של שמחת היום, כיצד אכן ניתן לשמוח ביום של פטירת צדיק – מאורע שאמור להעציב, לכאורה, ולא להרנין? או במילים אחרות: מה מיוחד ברבי שמעון מכל הצדיקים, שלכן הוא דווקא ציווה לשמוח ביום פטירתו?
 
רבי שמעון בר-יוחאי מכונה 'שר פנימיות-התורה'. הוא חיבר את ספר היסוד לתורת הקבלה והנסתר – ספר הזוהר – שכל כולו סודות אלוקיים טמירים ונעלים. תורת הנסתר היא התורה הנשגבת שתיחשף אלינו בשלמותה על-ידי הרבי מליובאוויטש, מלך המשיח, בבוא הגאולה האמיתית והשלמה – והמעט ממנה שבידינו, שהתחיל להתגלות על-ידי רבי שמעון, סולל את הדרך ומכשיר אותנו לקראת גילויי הגאולה.
 
ביום פטירתו נסק רבי שמעון למדרגות רוחניות גבוהות יותר מכל מה שהשיג בכל ימי חלדו, וגילה חידושי-תורה נעלמים שלא נשמעו מעולם. נמצא, שביום זה קידם רבי שמעון והכשיר את עם ישראל לקראת הגאולה במידה רבה ומיוחדת יותר מכל חייו – וזו הסיבה האמיתית לשמחה הגדולה של היום.