בשנת תשמ"ה (1985) יצא ד"ר מוטי גולן לשליחות חינוכית בת ארבע שנים בעיר שיקגו שבארצות-הברית. הוטל עליו לחזק את הזהות היהודית אצל התלמידים שבבית-הספר היהודי המקומי, להדק את חיבורם לערכי המורשת ולהחדיר בהם אהבה לארץ ישראל.
 
עד מהרה התערה ד"ר גולן במערכת החינוך במקום וגילה יוזמות ברוכות. אחת מהן הייתה לשתף את תלמידי בית-הספר בתחרות הקדם של חידון התנ"ך העולמי השנתי. ההשתתפות חייבה תגבור משמעותי של שיעורי תנ"ך לתלמידים, צעד שתרם במידה רבה לבקיאות התלמידים בספר-הספרים.
 
במקביל, נחשף ד"ר גולן לחברי הקהילה היהודית בשיקגו. ידידות מיוחדת נרקמה בינו לבין ד"ר אירה ווייס, קרדיולוג בכיר שזכה להימנות בין רופאיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. ד"ר ווייס סיפר לו רבות על גדולת הרבי וגירה אותו לנסוע אל הרבי ולזכות להתברך מפיו.
 
הזדמנות כזו נקרתה בשנת תשמ"ח (1988). באותה שנה נבחרו שש תלמידות מצטיינות בידיעותיהן בתנ"ך להשתתף בתחרות הקדם של חידון התנ"ך, שהתקיימה במנהטן. המבחן נועד להיערך ביום ראשון וד"ר גולן נסע עם ללוות את תלמידותיו.
 
באותו יום ראשון הגיע גם ד"ר ווייס לניו-יורק, אל הרבי. "אתה מוכרח להגיע לברוקלין, ולהיכנס יחד עמי אל הרבי", דחק ד"ר ווייס בד"ר גולן. "כמלווה שלי תזכה לפריווילגיה מיוחדת", הוסיף והטעים.
 
ד"ר גולן חישב כי החידון נערך בשעה חמש אחר-הצהריים, ולרשותו עומדות כמה שעות פנויות לביקור בחצר הרבי. הוא נפגש עם ד"ר ווייס בנקודה מוסכמת במנהטן ומשם עלו יחד על רכבת תחתית המובילה הישר אל מרכז חב"ד העולמי שבברוקלין.
 
כאשר הגיעו, נכנסו דרך דלת צדדית, ממנה מתאפשרת הכניסה למקורבים בלבד. באותו זמן ערך הרבי את חלוקת הדולרים המפורסמת של ימי ראשון. נחשולים אנושיים ארוכים ומפותלים התקדמו ועברו בסך לפני הרבי. ד"ר ווייס וד"ר גולן נעמדו לצד מזכיריו של הרבי והביטו על העוברים.
 
המחזה היה מרתק. אנשים עוברים לפני הרבי בסדר מופתי, ומדי פעם נעצר מישהו לבקש דבר-מה מהרבי. הרבי מקשיב, מברך במילים מדודות – והתור ממשיך לנוע.
 
הזמן נקף במהירות, וד"ר גולן החל להילחץ. מחשבתו הייתה על שש תלמידותיו שעומדות להיכנס למבחן מכריע ובוודאי זקוקות לתמיכתו. הוא דחק עם מרפקו קלות בד"ר ווייס ולחש באוזנו כי עליו למהר.
 
הסדר היה שהתורים של הגברים והנשים מתחלפים לסירוגין. בדיוק באותם רגעים נעצר אחד התורים, ובטרם נפתחה הדלת של התור השני, פנה הרבי אל ד"ר גולן במבט אבהי, שלעולם לא יימחה מזיכרונו. הרבי שאל מי הוא, היכן נולד ומה מעשיו.
 
באותם ימים עמד ד"ר גולן לסיים את שליחותו בשיקגו ולחזור לישראל. קודם נסיעתו לארצות-הברית, הייתה לו חברה מצליחה להפצת ספרים בצפון הארץ. כעת, לאחר הצלחתו החינוכית המוכחת, הייתה לו התלבטות קשה האם להשתלב במערכת החינוך בישראל או לחזור לעולם העסקים.
 
לאחר שהשיב לרבי על שאלותיו, הוסיף ד"ר גולן ושטח לפני הרבי את התלבטותו. הרבי השיב לו במשפט קצר, עליו חזר כמה פעמים: "שיפוצו מעיינותיך חוצה". המסר שהבין ד"ר גולן היה ברור: חשוב אכן להפיץ – אך את מעיינות התורה והיהדות. כלומר – להשתלב במערכת החינוך בהוראת מקצועות היהדות.
 
ד"ר גולן גם קיבל ברכה למען שש הבנות שעומדות להיבחן, והרבי גם מינה אותו שליח להעביר לכל אחת דולר לצדקה ולברכה. ד"ר גולן ניסה 'להרוויח' ברכה נוספת מהרבי – עבור אמו. כמה חודשים לפני כן, הידרדר מאוד מצב בריאותה והיא שקעה בתרדמת (קומה). היא אמנם התעוררה לאחר זמן, אך נותרה חלושה מאוד.
 
אלא שד"ר גולן לא הספיק לפצות את פיו. הרבי הביט בו בעיניים חודרות ועצר בעדו: "לא! לא!".
 
סערה התחוללה בלבו של ד"ר גולן. למה הרבי עוצר בעדי מלבקש? "מדוע, רבי?", נמלטה השאלה מפיו.
 
הרבי השפיל את מבטו כלפי מטה, אחר הרים מול ד"ר גולן עיניים נוגות אך מלאות אהבה. "גם צדיקות נפטרות מהעולם", אמר ולא יסף.
 
חסידים ששמעו מד"ר גולן על החוויה שעבר, היו מופתעים מאוד. אף פעם לא שמעו כי הרבי ממש מונע מישהו מלבקש ברכה. אולם ד"ר גולן טוען כי זוכר במדויק את החוויה המסעירה שנצרבה עמוק בלבו.
 
זמן קצר לאחר מכן, נפטרה האם.
  ד"ר גולן קיים את הוראת הרבי והשתלב בהצלחה במערכת החינוך בישראל. כיום, הוא מורה באולפנת 'ישורון' בפתח-תקווה.