נניח שאתה מבקש לקנות חפץ. מהו השלב שבו עובר החפץ לרשותך; האם בעצם הסכמתו של המוכר למכרו? האם על-ידי תשלום הכסף, או בחתימה על שטר? 

 
בהלכה, הרגע שבו החפץ עובר מרשותו של אדם לזולתו - נעשה ה'קניין'. 

 
ה'קניין' הנפוץ בקניית מטלטלין הוא - הגבהה. ברגע שהגבהת את החפץ שברצונך לקנות - הוא עבר לבעלותך. לא תמיד הדבר אפשרי, כגון במכירת חמץ, אין לצפות שהציבור כולו יביא לבית הרב את החמץ שברשותו. למטרה זו קיים 'קניין חליפין' (הנקרא בהלכה: 'קניין סודר'). כלומר, בתמורה לחפץ שאתה מבקש לקנות מהזולת אתה מעניק לזולת חפץ אחר שלך. למשל, אם ברצונך לקנות שעון בתמורה לעט, אין הכרח שתתבצע פעולת ה'קניין' בשני החפצים. ברגע שאתה מגביה (25 ס"מ) את שעונו של חברך, זוכה חברך בעט שאתה מעוניין להקנותו לו בתמורה לשעון. 

 
פעולה זו של 'חליפין' משמשת גם לאישור פעולות משפטיות שונות, שאינן ממש העברת בעלות, כגון מתן תוקף לשטר כתובה וכדומה. 

 
זה הרעיון שמאפשר לבצע 'מכירת חמץ' מבלי להביא את החמץ לבית הרב ולחסוך את הצורך שהרב יגביה את החמץ שלך ואח"כ ימכור אותו לגוי. די בכך שהמוכר מגביה חפץ שניתן לו בשם הרב, ואגב ה'קניין' שהוא עושה בחפץ, עוברת אל הרב הרשות למכור את החמץ לנכרי.