פרשתנו, פרשת ויקרא, היא הפרשה הפותחת את החומש השלישי בחמישה חומשי תורה. בשבוע שעבר סיימנו לקרוא את חומש שמות, בו סופר סיפור ירידתם ויציאתם של עם ישראל ממצרים, ולבסוף את בנין המשכן במדבר.

ספר ויקרא נקרא גם תורת כהנים, כיון שהוא מכיל את כל ההלכות של הכהנים בעת עבודתם במשכן ובמקדש.

הפרשה מתחילה במילה "ויקרא", כאשר האות א' היא אות קטנה, ומפרשים רבים מסבירים את הסיבה לכך באופנים שונים.

העליה הראשונה בפרשתנו מתחילה בכך שה' קורא למשה רבינו למשכן, ושם הוא מנותן לו את הפרטים של הקרבת קרבנות.

בעליה השניה התורה ממשיכה עם פרטי הקרבנות, כאשר הפעם הדגש על קרבנות של עופות או לחם. רש"י מציין שהמילים "אישה ריח ניחוח לה'" מכוונות על כל סוגי הקרבנות, ולא בהכרח על קרבן של בהמה, ללמדנו שאין חשיבות לגודל הקרבנן אלא בעיקר לכוונה הפנימית של האדם בהתקרבותו לה'.

בעליה השלישית התורה מפרטת סוג נוסף של קרבנות המובאים בשמן, וכן את האיסור של הקרבת קרבן חמץ ופירות על גבי המזבח, ולעומת זאת את החובה להשתמש במלח בכל קרבן שהוא. חובה זו הינה הסיבה בגללה אנו טובלים במלח את הלחם כאשר אנו בסעודה.

כך גם מצווה התורה את מצוות הקרבת קרבן התבואה החדשה לאחר חג הפסח.

בעליה הרביעית התורה מפרטת אילו חלקים בבהמה מוקרבים על המזבח, בהקרבת עיזים, כבשים ושאר בהמות כשרות. העליה מסתיימת במתן "חוק" (עליו אין הסבר אותו יכול האדם להבינו בשכלו) לפיו אסור באיסור חמור לאכול שומן (חלב) או דם בכל מקום ובכל זמן.

בעליה החמישית אנו קוראים על האפשרות להקריב קרבן ככפרה על חטא שנעשה בשגגה. כמו כן ישנו קרבן מיוחד באם בית הדין הגבוה - הסנהדרין, הורה למישהו לעשות עבירה בשגגה, ולשם כך עליהם לכפר על עצמם בקרבן.

בעליה השישית אנו קוראים על קרבן מיוחד אותו מקריב קהל שלם שחטא בשגגה, וכן קרבן לאדם שיכל לתת עדות בבית הדין והוא התחמק מכך.

עוד אנו קוראים על אדם שהיה טמא, אם על ידי נגיעה בחיה לא טהורה או בנגיעה במת, ולאחר מכן נכנס למשכן או אכל קרבן, עליו לכפר על עצמו בהבאת קרבן אחר. חז"ל מלמדים אותנו שההלכות האלו תקפות גם כיום, וכיון שאנו כולנו טמאים, אסור עלינו להיכנס לתוך הר הבית, עד שייבנה במהרה, וניטהר כולנו מהטומאה, אמן.

העליה השביעית דנה באדם שבשגגה גנב קרבן או חפץ אחר השייך לבית המקדש. עליו כמובן להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן, וכן לשלם עוד חמישית מערך הגניבה.

אנו קוראים גם על קרבן שאדם מביא מספק, כיון שאינו יודע האם חטא או לא.

כמו כן אדם שגנב את חבירו בכל אופן שהוא, או גרם נזק על ידי שקר וכיוצא בזה, עליו להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן וכן לפצות את חבירו בתשלום של חמישית מערך הגניבה.