פרס נובל בפיזיקה של שנת 2004 הוענק לשלושה פיזיקאים מובילים בזכות תגלית שנראית כסותרת את השכל הישר. חתני הפרס חקרו את התנהגות הכוחות הפועלים בין החלקיקים היסודיים המרכיבים את החומר. אחד הכוחות הללו נקרא "הכוח החזק", והוא פועל בין חלקיקים הנקראים קוורקים.
 
הפירוש של תוצאות המתמטיקה שפיתחו הוא שחלקיקים אלו – ככל שהם רחוקים יותר זה מזה, כך מתחזק הכוח הפועל ביניהם. ובאופן פרדוכסלי – ככל שהם מתקרבים זה אל זה – נחלש הכוח. התנהגות זו דומה לאפקט הגומייה. ככל שהגומייה מתוחה על פני מרחק גדול יותר – הכוח גדול יותר.
 
אפקט דומה מתקיים באסטרונומיה הנצפית מכדור הארץ. ככל שמסלול הירח קרוב יותר אל השמש שהיא מקור האור שלו (מתרחש בכל סוף ותחילת חודש עברי), יראה לנו הירח דווקא חשוך יותר, וככל שהוא מתרחק ממנה – עד לריחוק הגדול ביותר באמצע החודש – יהיה הירח מואר במלואו.
 
גם ברוחניות זה עובד ככה: לעיתים הרב צריך להתכנס בעצמו כדי לטכס עצה, כיצד להביא את התובנות הגבוהות שלו – לידי קליטה בשכלו ה"קטן" של תלמידו. ברגעים אלו חל מעין "חושך" כפוי על שניהם. הרב עסוק בהגיגיו והתלמיד חש עזוב.
 
אך האמת היא שדווקא ברגעים אלו של חושך, של היעדר כוח-מחבר לכאורה, הקרבה היא בשיאה. המאמצים הכבירים של הרב והתכנסותו בתוך עצמו רק למען תלמידו מחד, ומאידך – געגועיו העזים של התלמיד שמתגברים ומתעצמים כתוצאה מהריחוק הכפוי.
 
ראינו זאת בתופעת השליחים, שלוחיו של הרבי. תופעה שאין לה אח ורע: את חסידיו הקרובים ביותר שלח הרבי למרחקים, לחיות ולפעול במקומות מרוחקים בגשמיות (מאלסקה ועד הודו) ועוד יותר מזה ברוחניות... אך תמיד הרגישו השלוחים שדווקא אי-שם בסוף העולם – הם הכי קרובים לרבי.
 
חוויה דומה עוברת על כלל חסידי חב"ד מזה 19 שנה. בשיא קמפיין אדיר שניהל הרבי ובו בישר לעולם כולו שהנה זה משיח בא, ונתן לנו להבין כי הוא מי שיתגלה לעין כול כמלך המשיח – ארע לפתע מעין חושך. חדלנו לראות ולשמוע את הרבי, מצב שמפתח תחושה כי לכאורה הבשורה מתרחקת והולכת.
 
אולם דווקא מתוך החושך התלהטה האמונה והתלקחה פי כמה וכמה. חסידות חב"ד הציפה את העולם בכוח חזק מכול של ציפייה בוערת למשיח וביטוי מוחשי לאמונת הנצח "אחכה לו בכל יום שיבוא".
 
הכוח החזק הולך ומתחזק למרות שעובר הזמן. כוח חזק של אמונה שלמה שמתגבר מיום ליום ומרגע לרגע, ומבטא את הקשר העצמי שמעל לכל מונע ומעכב. ונהפוך הוא! אף על פי שהתמהמה – ובעצם בגלל שהתמהמה – ברור כי כעת זה קרוב מאי פעם.