היה זה, כאשר מחבל עלה על אוטובוס אגד בקרית מנחם בירושלים, והתפוצץ. הרוגים רבים ובהם תלמידים שהיו בדרכם לבית הספר. 

אחת העובדות הסוציאליות של עיריית ירושלים, דוברת רוסית, הוזעקה לשכונה כדי לסייע לילדים ולמשפחות שנפגעו. היא עלתה על האוטובוס הראשון, ובמוחה כבר התרוצצו הרעיונות כיצד לדבר עם נפגעי הנפש והלומי הכאב. רק קולות דיבורה של נערה שישבה בסמוך לה, התיקו את מחשבותיה. הנערה דיברה בטלפון הסלולארי שלה בשפה הרוסית. "זה לא מספיק מה שקרה כאן... צריך לגמור את הז'ידים..." 

העובדת הסוציאלית נחרדה ביותר. לפתע הבינה, היא העולה מחבר העמים, את גודל האסון הטמון בחוק השבות. 
  
ממשלה שמעלה נאצים ארצה! 

הסיפור הזה אינו דמיון ואף לא חלום בלהות, אלא מעשה שהיה ופורסם בהרחבה בעיתון "הארץ". הוא ארע במציאות בתוככי ירושלים עיר הקודש, בירת הנצח של עם ישראל. 

מי שזוכר את שיחותיו החריפות והכואבות של הרבי בעניין תיקון חוק 'מיהו יהודי', זוכר היטב את דבריו של הרבי על אודות כניסתו של "גייס חמישי" לתוך עם ישראל. הרבי הזהיר והתריע, אבל אצל רוב העם - בהם גם רבנים נכבדים - הדברים נראים היו כלקוחים מעולם הדמיון. אולם כמו תמיד, אזהרותיו של נביא הדור ומשיחו - התממשו עד לאימה. 

פרסומים שהתפרסמו בעיתונים ישראליים, הצביעו על תופעות מסמרות שיער, והעלו בכמה דרגות את רמת האיום הקיומי של עם ישראל, וכמו תמיד - בחסות ועידוד ומימון ממשלת ישראל! 

העיתונות חשפה נתונים מזוויעים בעקבות עליית הגויים לארץ הקודש. 

זה יכול להיות בקריאת "ז'יד" לעבר עולים יהודים. זה דבר די נפוץ שכאשר העולה הרוסי הגוי כועס, הוא מטיח את הכינוי האנטישמי "ז'יד". או הסיפור בנוגע לקשישה יהודיה, שהמטפלת הרוסית הגוייה חבטה בה וכינתה אותה "ז'ידובקה". אפשר אפילו לשמוע הערות כמו 'היטלר לא גמר את העבודה'. 

כתבה שהתפרסמה בעיתון "תל אביב" סיפרה על תופעות אנטישמיות איומות: "בכל חנויות התקליטים בתל אביב ניתן להשיג את אוסף השירים 'גלוחי הראש באים - חלק 4'. על העטיפה: חייל בכומתה אדומה חונק יהודי חרדי. על העטיפה הפנימית מופיעים צילומים של מגולחי ראש המצדיעים במועל יד נאצי. המחיר: 01 שקלים בלבד". הקלטות משמיעות אוסף שירים של להקות רוק כבד ופאנק רוסיות ששרות שירים בעלי אלמנטים ניאו-נאציים. 

המוכרים ספרו כי לקלטות אלה היה ביקוש רב. הצרכנים היו בעיקר בני נוער שעלו מחבר העמים. 

בהמשך הכתבה הובאו ציטוטים מתוך השירים, ביטויים נאציסטיים מסמרי שיער. הנה רק דוגמא אחת: "תחי רוסיה הגדולה, יחי גלוחי הראש יחי גיבורי העם של רוסיה הלבנה. צריך למחוץ את הגטאות של היהודונים מלחמת הדם בשם הגזע, בשם העם. דם על האדמה הקדושה". היו ביטויים חמורים מאלה, אך מפאת כבודם של הקוראים וכבודו של העם היהודי, לא נצטטם. 

האוסף הוגדר כמוסיקה של הימין הרוסי ו"הווייט פאוור רוק" והוקדש "לכל הפטריוטים הרוסים, למטאליסטים (אוהבי מוסיקת מטאל), למגולחים ולחוליגנים של הכדורגל ההולכים למאבק האוונגרדי למען המהפכה הנאציונלית". את סדרת הקלטות, שכולן עסקו באותם הנושאים, הוציאה חברה רוסית בשם פאל, ראשי תיבות של התאחדות להקות רוק כבד. 

מבדיקה שערכו כתבי העיתון בחנויות ברחבי תל אביב, התברר כי חלק גדול מהמוכרים מכיר את הקלטות ואף החזיק אותן, אולם הן אזלו מהמלאי. היו שאמרו כי בכוונתם להזמין עוד. 

זה אולי יישמע מפתיע אבל החומר האנטישמי וגילויי האנטישמיות נפוצים מאד בארץ, לפעמים נדמה שאף יותר מאשר ברוסיה. היום ניתן להשיג בארץ גם קלטות כאלה, אבל לא רק. יש גם, למשל, ספרות אנטישמית וספרות של מכחישי שואה. 
  
ביטחונה של ישראל - בסכנה 

אם לא די בכך, הרי התפרסמה כתבה מרכזית בעיתון "הארץ" (שהיה מן הלוחמים הגדולים נגד תיקון חוק השבות), תחת הכותרת "נאצים על פי חוק השבות". בגוף הכתבה מתוארת הבעיה במלוא חריפותה. על פי הכתבה הוקם אתר אינטרנט ניאו נאצי שהפעילוהו רוסים שעלו לישראל בזכות חוק השבות הלא-מתוקן. 

לדברי עיתון "הארץ" מפעילי האתר הניאו נאצי ברוסית היו: איליה מחיפה ואנדריי מערד. והם אנשים ש"נמאס להם לחיות בין הממזרים והמלוכלכים". במדור "מי האויבים שלנו" הם קטלגו את רשימת האויבים לפי הסדר הזה: "היהודים, הערבים, הקווקזים, המרוקאים, העובדים הזרים". 

מנתונים שהתפרסמו בעיתונות, מסתבר כי למעלה מ-%80 אחוז מילדי העולים, הם גויים על פי כללי ההלכה. חוק השבות במתכונתו הנוכחית מאפשר עליית גם נכדים של מי שסבם היה יהודי. על פי חוק זה מתירה ישראל להעלות ארצה מאות אלפי גויים. 
  
במקביל הקימו גורמים שונים ומשונים עמותות שונות שבקשו לפתור את הבעיה בדרך הקלה ולבצע "גיורים זריזים" ובכך לפתור את הבעיה כביכול ר"ל. למרבה הצער היו שותפים להם גם גורמים דתיים "שומרי מצוות". 
  
ניבא וידע מה שניבא 

לחסידי חב"ד, זה לא חדש. מי שגדל ויודע על מאבקיו של הרבי מלך המשיח, רואה כיצד המאבק של הרבי היה לא רק בשל הפרצה בחוק, אלא כדי להציל את עם ישראל מאותם אנטישמים נאציים שכיום מציפים את ישראל בגלל חוק השבות. 

אם לא די בכך, הרי אותם אנשים שלא נתנו לתקן את חוק 'מיהו יהודי', רצו להקים "קומנדו גיור" ובכך לבולל את אותם מאות-אלפי גויים בתוככי עם ישראל, ולהכשיר את מאות אלפי הצעירים שלומדים במוסדות חינוך יחד עם יהודים. 

כבר לפני יותר מ-30 שנה כינה הרבי מה"מ את בעיית מיהו יהודי כ"גזירה האיומה". באחת השיחות החריפות אודות 'מיהו יהודי', אמר הרבי דברי נבואה מדהימים, על אודות הגייס החמישי. את השיחה הנבואית הזאת רצה הרבי מה"מ שתפורסם בלשון הקודש בארץ ישראל כדי שתקבל פרסום והד רב. מיד לאחר שנאמרה השיחה בכאב גדול על ידי הרבי, היא שוגרה לרב טוביה בלוי בצירוף הוראה לעבדה בעיבוד חופשי ולפרסמה. 

כאשר עוברים על תוכן השיחה ומכירים את הפן האקטואלי, הבשר נעשה חידודין חידודין. וכך אומר הרבי: 
"אחת מן ההשלכות האקטואליות וההוראות למעשה לזמננו, שבמגילת רות, מופיעה באופן ברור בסיפור עלייתן של רות ועורפה... כידוע ירדו שני יהודים (מחלון וכליון) לחוץ לארץ ונשאו שם גויות לנשים. לא היו אלה גויות סתם כי אם בנותיו של עגלון מלך מואב. והנה גויות אלה עוזבות את ארצן ואת מולדתן ואת בית אביהן שברום היחס ומצטרפות אל יהודיה שהייתה חותנתן.. הם מוותרות על האושר שבמואב, ומגיעות לארץ ישראל, שם הן מצהירות על רצונן להתגייר: "כי אתך נשוב לעמך". לא מצפות להם דירות מטעם ה"סוכנות" או כל סיוע כלכלי מטעם המדינה - שהרי מאוחר יותר אנו רואים את רות נזקקת למתנות עניים למחייתן, אף לא מצפה להם קבלת פנים לבבית "לעידוד העליה", שהרי אפילו חותנתן התקבלה בקריאות זלזול "הזאת נעמי"?! הן נכונות לסבל, ובלבד לחיות בתוך עמם של בעליהן. 

"למרות כל זאת אין נעמי מתחשבת כלל במניעיהן ובהקרבה שהן מגלות על מנת להצטרף לעם ישראל, והיא דוחה אותן. 

"נעמי זו, שככל הנשים הייתה רכת לב בטבעה, ודרכיה היו דרכי נועם, כפי ששמה מעיד עליה, אזרה עוז והרחיקה ממנה את כלתה, שחייתה עמה עשר שנים בטוב וברע, ושהולכת אחריה ורוצה לחיות בעוני בתוך עמה. היא לא ניסתה להפנותן לבית דין רבני בבית לחם... היא נוכחה מיד שערפה מתכוונת להסתפק ב"גיור של נייר", ובחושה הבריא הבינה שגיור כזה מביא צרות לכלל ישראל, ומשום כך לא נרתעה פן יאמרו עליה שהיא אכזרית... ודחתה את ערפה. רק את רות הרוצה להתגייר גיור כהלכה, גיור אמיתי לכל פרטיו, המלווה בקבלת מצוות, קיבלה נעמי. אכן זכתה רות ויצא ממנה דוד "שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות" ושניצח את גליית, שהיה בנה של ערפה. זו שרצתה להתגייר "גיור של נייר" "גיור" קל. 

"לכאורה מה אכפת לה לנעמי לקבל את ערפה, גם אם אינה מעוניינת בגיור כהלכה? מה אסון יקרה לעם ישראל אם תצטרף אליו עוד אישה שתשב בתוך העם בארץ הקודש?... מדוע ניתקה אותה ממשפחתה אתה חייתה עשר שנים בחיבה? 

"אלא שנעמי חזתה היטב את האסון הצפוי לעם ישראל מצירוף ערפה באמצעות "גיור של נייר", ובחושה הבריא מנעה מעם ישראל את האסון על ידי דחייתה! 

"אילו הייתה ערפה מצטרפת לעם ישראל, כתוצאה מגישה "ליברלית" המתחשבת "בהקרבתה ורצונה הכן" היה נולד אצלה גלית, ואז היה המצב חמור מאד: גוליית היה מסתובב בתוך עם ישראל והיה רשום כיהודי. כאשר גוליית נולד בתוך מחנה פלשתים - היה השונא גלוי לעין, ודוד המלך יצא נגדו בחלוקי אבנים; אבל אילו אותו גוליית היה מסתובב במחנה ישראל - לא היו יודעים שהוא אויב ולא הייתה אפשרות לצאת נגדו למלחמה, ואז היה מסוכן הרבה יותר כ"גייס חמישי". מי יודע מה היה עלול אז אותו גליית לעשות לעם ישראל! 

"'אכזריותה' של נעמי ועמידתה על גיור כהלכה - מנעו, אפוא, אסון וסכנה חמורה מן העם. נעמי לא התחשבה בכך שעם ישראל בארצו זקוק לתוספת כח, ושבנה של ערפה ודאי ישרת בצבא ישראל, כיון שידעה שדווקא בשרות זה של גליית בצבא - טמונה סכנה, סכנת "גייס חמישי" ולכן דחתה את ערפה". 

כאמור שיחה נבואית מלפני שנים רבות - ומשמעותה האקטואלית יותר מברורה. 

כאשר גם עיתון "הארץ", שנשא בזמנו את דגל המלחמה כנגד תיקון חוק 'מיהו יהודי' מבכה את תופעות הנאציזם שהגיעו לישראל בחסות חוק השבות - מבינים כולנו ביתר שאת את מה שקרה מכך שלא תקנו את הגזירה האיומה של מיהו יהודי. יראי השם צריכים לעמוד הראשונים במערכה על מנת למנוע בכל מחיר את החדרת גויים לתוככי עם ישראל. המאבקים של הרבי, בניגוד למאבקי סרק של פוליטיקאים צרי אופק, הם מאבקים הנוגעים בסוד קיומו של עם ישראל. 
  
נבואות מתממשות 

מפליא ביותר שבתקופה זו אנו זוכים לראות בהתממשות נבואותיו של הרבי בצורה הברורה ביותר. אותן נבואות שנראו כתמוהות ובלתי-רציונאליות לפני שלושים שנה ויותר, ממשות את עצמן בצורה הקודרת ביותר. לא שאיש מאתנו שמח בהתממשות אזהרות אלו (הן בענין שלימות הארץ והן ב'מיהו יהודי'), אבל זו המציאות.