לאורכה של נבואת יחזקאל העוסקת בחנוכת הבית השלישי, מוזכרים פעמים רבות "הכוהנים הלויים בני צדוק". המלאך הדובר אל יחזקאל מדגיש כי דווקא משפחת צדוק תזכה לעסוק במלאכה החשובה ביותר – הקרבת הקרבנות, ואילו הכוהנים מהמשפחות האחרות יתמנו לעבודות משניות בלבד, כמו שמירת השערים, או שחיטת הבהמות (שבעצם כשרה גם על-ידי מי שאינם כוהנים).

הסיבה לכך היא, כי בני צדוק היו היחידים ש"שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעליי" (יחזקאל מד, טו). כל בני משפחות הכהונה האחרות מעדו בתקופות השפל של עם ישראל והיו שותפים להידרדרות הרוחנית, שהגיעה עד כדי עבודת-אלילים ממש. לפיכך נשמרת הזכות המיוחדת ביותר לבני צדוק דווקא.
 
אברבנאל מעניק תוספת משמעות להתמנותם של בני צדוק:
 
ראש המשפחה צדוק היה כוהן גדול שנמשח לעבודה בראשית ימי הבית הראשון, בתקופת שלמה המלך. במרוצת הזמן חלה ירידה רוחנית בעם ישראל, אך משפחת צדוק נותרה בצדקתה ולפיכך הם הודחו על-ידי העם ובמקומם מונו כוהנים שתאמו יותר לטעמם הקלוקל של העם. ההידרדרות הרוחנית היא זו שגם גררה בעטיה את התפרקות מלכות בית דוד. אולם "לעתיד לבוא ישובו בני ישראל ובקשו את השם אלוקיהם ואת דוד מלכם. וכמו שישוב ביניהם האלוקות ומלכות בית דוד – כן תשוב הכהונה לזרע צדוק".
 
ברם, הכוהן הגדול דווקא לא יהיה מבני צדוק. יחזקאל הנביא בעצמו יזכה לתפקיד הנכסף. וכך מפרש רד"ק על הפסוק: "ונתתה אל הכהנים הלויים אשר הם מזרע צדוק... פר בן בקר לחטאת" (יחזקאל מג, יט) – "ליחזקאל אומר... כי לעתיד יהיה הוא כוהן גדול!".
 
(בשולי הדברים: אברבנאל מוכיח מפסוק זה כי טועים אלו המפרשים את כל הנבואה הזו על חנוכת הבית השני. "זה ממה שיוכיח שלא היה זה מזבח של בית שני, כי יחזקאל לא עלה שמה והוא מת בארץ בבל ושם נקבר. גם סדר הקרבנות שעשו אנשי הגולה אינו כסדר הזה". מוכרח אפוא כי הכוונה לבית השלישי, לאחר שיקום יחזקאל לתחייה)
 
מקורות: יחזקאל מג-מד ובפירושי אברבנאל ורד"ק שם.