במבנה בית-המקדש השלישי, שלעולם לא יחרב, מותר יהיה לשלב ברזל ואכן כך יהיה. לעתיד לבוא יהפוך הברזל לחומר גלם חיובי. לא יכינו ממנו כלי משחית (כי לאף אחד לא יהיה בהם צורך), אלא רק דברים מועילים – וחזקים ועמידים.
המצור על ירושלים שהחל בעשרה בטבת, היה ידוע מראש ליחזקאל הנביא. הקדוש-ברוך-ציווה עליו לבנות מין מודל של ירושלים ולהניח לצידה מחבת ברזל – כסמל למצור הברזל שיוטל על העיר (יחזקאל ד).
הברזל מסמל חורבן והרג, ולכן גם אסור להשתמש בו לבניית בית-המקדש (מלבד למעקה שעמד מעל הגג). אולם הברזל משמש גם סמל לתקיפות חיובית. וכמו שנאמר: "כל תלמיד-חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד-חכם". עמידה תקיפה על עקרונות התורה היא תנאי הכרחי להיקרא תלמיד-חכם.
משום כך, במבנה בית-המקדש השלישי, שלעולם לא יחרב, מותר יהיה לשלב ברזל ואכן כך יהיה. לעתיד לבוא יהפוך הברזל לחומר גלם חיובי. לא יכינו ממנו כלי משחית (כי לאף אחד לא יהיה בהם צורך), אלא רק דברים מועילים – וחזקים ועמידים.
דבר זה רמוז בספר דברי הימים. בתיאור ההכנות שערך דויד המלך לבניית בית המקדש, מסופר על מאגר עצום של חומרי גלם, שהכיל בין השאר מאה-אלף ככר ברזל. לכאורה מדובר באיסוף מיותר, משום שממילא לא ניתן היה להשתמש בברזל שימוש משמעותי לבניין הבית! ואמנם המפרשים השונים מתחבטים לשם מה נאספה כמות ברזל גדולה כזו. מוכרחים אפוא לומר שדויד הכין זאת לבניין שייבנה על-ידי 'דויד מלכא משיחא' – משיח בן דויד – בניין בית-המקדש השלישי.
נמצא אפוא, שבנבואה שנאמרה ליחזקאל על המצור שהוטל על ירושלים ושהוביל לחורבן הבית, היה גם רמז לבנייה מחדש של הבית – הבית השלישי, בו ישולב הברזל. כבר בצעד הראשון שהוביל לחורבן הבית הראשון, רמז הקדוש-ברוך-הוא על הסיום המיועד והמושלם של כל התהליך – בבניין בית-המקדש השלישי, שייבנה תכף ומיד ממש.