את סיפור חז"ל הבא מכירים רבים: גוי טרדן הגיע אל הלל הזקן וביקש ממנו – למדני את כל התורה על רגל אחת. לכאורה, בקשה שלא ניתנת למימוש. כמה מידע אפשר כבר לדחוס למוחו של אדם שניצב בעמידת חסידה?
 
אולם הלל לא איבד עשתונות ובו במקום סיפק לאיש את מבוקשו במשפט קצר: 'מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך. על היסוד הזה מבוססת כל התורה כולה!'.

לפי מה שמסופר, משמע כי דעתו של אותו טרדן נחה. אולם בעצם, דבריו של הלל קצת תמוהים. אמנם חשוב ואפילו חשוב מאוד לאהוב את הזולת. אבל איך אפשר לומר כי התורה כולה מבוססת על כך שלא נעשה לזולת מה ששנוא עלינו?! מה הקשר בין שמירת שבת והנחת תפילין, למשל, לכבוד הזולת?
 
                                                         *
בטרם נשיב על השאלה, ראוי שנסביר מדוע בכלל נזכרנו כעת בכבוד הזולת. אם כי יחס נאות לזולת הוא עניין שתמיד נכון לשמר ולרענן. זהו היסוד הראשון במעלה לכינון חברה בריאה ומתוקנת. מכל מקום, בעיתוי זה של השנה מקבל הנושא דגש יתר:
 
אנו נמצאים כעת בעיצומם של ימי 'ספירת העומר', כפי שמכונה הזמן שבין חג הפסח לחג השבועות. על פי המסורת, פרצה בתקופה זו מגפה בקרב תלמידיו של התנא רבי עקיבא, משום שלא התייחסו איש לרעהו בכבוד הראוי. המגפה גבתה עשרים וארבעה אלף חללים!
 
לזכר ההתרחשות העצובה, תיקנו חכמי ישראל לנהוג בימים אלה מקצת מנהגי אבלות, כמו להימנע מלהסתפר ומלערוך שמחות פומביות. שנזכור עד כמה חשוב לנהוג בסובלנות גם כלפי יהודי שחושב אחרת מאתנו. שנזכור כי עלינו אפילו לאהוב אותו. ואהבת לרעך כמוך.
 
במיוחד בחג ל"ג בעומר, אנו מעניקים למצוות אהבת ישראל תשומת לב רבה. ביום זה אנו שמחים משתי סיבות, שקשורות שתיהן לאהבת הזולת: ביום זה (לפי אחת הדעות) נעצרה המגפה שקטלה בתלמידי רבי עקיבא. ומה שיותר מפורסם – יום זה הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהצטיין באהבת ישראל והנו מבין התלמידים הבודדים של רבי עקיבא שניצלו מהמגפה.
 
בדורנו, חידש בקשר לכך הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מנהג ישראל עתיק – לארגן בל"ג בעומר תהלוכות ילדים תחת הסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. כי זהו המסר המרכזי של היום: לכונן בתוכנו אהבה ואחדות, ברוח התורה.
 
                                                         *
 
מכאן אנו שבים אל דבריו של הלל. רבי שמעון בר יוחאי, 'חתן' היום, חיבר כידוע את ספר הזוהר, שהנו ספר היסוד של תורת הסוד. בתורת הסוד מוסבר בהרחבה כיצד אכן מצוות אהבת ישראל היא הבסיס לכל התורה.
 
תמצית הדברים היא, שקיום התורה הוא האמצעי היחיד להתעלות לרמות רוחניות בהן מתאפשר להתעלם התעלמות מוחלטת מכל מה שעשוי להפריד בין איש לרעהו. לתפוס כי בעצם כל העילות לסכסוכים ולקטטות שבינינו – זניחות וחסרות כל משקל ביחס לעוצמה הכבירה והמפעימה של המכנה המשותף והמלכד שלנו – היותנו אחים, בניו של מלך מלכי המלכים.
 
לכן, מי שרוצה להגשים בעצמו אהבת ישראל ראויה לשמה – חייב לקיים תורה ומצוות. ללא ההתרוממות שמאפשרת התורה, אין שום סיכוי להפיל לגמרי את המחיצות המלאכותיות שחוצצות בינו לבין הזולת.
 
לשיא השלמות של האהבה והאחדות נגיע רק בגאולה השלמה. כי אז אכן כולנו נקיים את התורה וממילא נהיה מרוממים מכל מה שעשוי להעיב על האהבה שבינינו. כעת, אנו מנסים רק לטעום מאותה אהבה, עד כמה שניתן – והמתכון היחיד לכך הוא דרך התורה. התורה כולה.