מתוך למעלה מ-40,000 מיני חיידקים החיים בגופנו, רק מאה הם מינים פתוגניים (מחוללי מחלות). יצורים כה זעירים ופשוטים אחראים לסבל כה רב של גוף גדול ומורכב מהם פי טריליונים.
 
החיידקים הם אויבים חמקמקים ורבי תושייה. הם חודרים לרקמות בגוף, משתלטים על תאים ועל מנגנוני תקשורת בין-תאיים, משעבדים אותם ומאלצים אותם לפעול בשרותם. מהם שמכריחים את התא לקבל חלבונים שמתכנתים מחדש את מנגנוניו כך שימלאו את הוראות החיידקים. לאחרים יש שיטות לחיסול החיידקים הידידותיים הקיימים בגוף, כדי שלא יעמדו בדרכם.
 
היעד העומד בימים אלו בחזית המחקר הבקטריולוגי הוא זיהוי וחיקוי של אסטרטגיות התקפה שנוקטים החיידקים הרעים. התרופות האנטיביוטיות הקלאסיות כבר אינן כה יעילות, ומפנות מקום לאמצעי ריפוי חדשניים שישתמשו בכלי הנשק החיידקיים עצמם נגד עצמם.
 
כמו בגשמיות – כך גם ברוחניות. האויב הרוחני המשתלט על האדם הוא "קטן", כלומר פחות-ערך. מי שמכיר את הפוטנציאל האמיתי של יהודי, את ממדיה ועוצמתה של הנפש האלוקית היהודית, מוצא את עצמו נרעש ומזועזע מהנזקים הנוראים שכוחות הטומאה (המתגלמים ביצר הרע) יכולים לגרום למציאות שאמורה לתפקד כנושאת דגלה של הקדושה עלי אדמות.
 
בדומה למנגנון החיידקי, שאין לו קיום ללא הגוף אותו הוא הורס – כך גם לכוחות הרעל הרוחני. לטומאה אין מקור חיים עצמאי. את כל חיותה היא יונקת מהקדושה. לכן גם המענה ההולם לבעיה הוא דומה.
 
פעם סיפקה האנטיביוטיקה (רעל חיצוני המוחדר לגוף והורס את החיידק) את המענה הדרוש לרוב הזיהומים החיידקיים. כך גם באמצעים הרוחניים להתמודדות עם היצר הרע: שיטת המוסר שכמוה כאנטיביוטיקה, עוסקת בהתמודדות ישירה עם התנהגויות ומידות שליליות – הייתה פעם תשובה הולמת. אך בדומה לחיידקים, פיתח האופי האנושי עמידות לאנטיביוטיקה הרוחנית ובמקרים רבים איננו מושפע עוד ממנה. נוצר אפוא צורך בפיתרון שיגרום לטומאה להתפוגג מעצמה ("להתאבד") תוך חשיפת המנגנון הפנימי של פעולתה.
 
את הפיתרון הזה מספקת תורת החסידות. החסידות מאירה את היהודי כפי שהוא לעצמו, טהור, קדוש, מושלם וחזק לאין שיעור, ומבליטה את עליונותו היסודית על כוחות הטומאה. היא מבטלת את ההזדהות של ה"אני" האמיתי עם כל מה שלא באמת שייך לו וגורמת לו להפסיק להיות מוכן לקבל תכתיבים ותכונות לא לו. דחייה זו מותירה את הכוחות החיצוניים מנותקים ממקור חייהם, וממילא הם מאבדים את קיומם.
 
זו בעצם הדרך בה מטפל המשיח בחושך. על זה נאמר: "והרשעה כולה כעשן תכלה".