מהלכות חנוכה:

בכל לילה מלילות חג החנוכה מדליקים נרות חנוכה. 

בכל שמונת הימים אומרים 'ועל הניסים' בתפילת 'שמונה-עשרה' (תפילת העמידה) ובברכת המזון.

אומרים 'הלל' (כולו) וקוראים בתורה בפרשת הנשיאים.

ימי חנוכה הם ימי שמחה ואסורים בהספד ותענית.

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כמו לביבות וסופגניות - לזכר נס פך השמן.

מרבים בצדקה בימי החנוכה.

נוהגים לחלק לילדים 'דמי חנוכה', כדי להרגילם בנתינת צדקה.

הכול מדליקים

מצוות נרות חנוכה חלה על כל אדם מישראל, גבר ואשה, שמעל גיל מצוות. אולם נשים ובנות נוהגות לצאת ידי חובתן בנרות-החנוכה שמדליקים הבעלים-האבות. רווקה או אשה שבעלה אינו מדליק בבית, צריכה להדליק בעצמה. יש לחנך גם את הבנים שמתחת לגיל מצוות לקיים מצווה זו. 

למה מדליקים נרות חנוכה?

את הטעם להדלקת נרות חנוכה אנו מוצאים בספר "יד החזקה" לרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה – פרק ג'):

[ב] וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. [ג] - ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

פרסומת לנס

ההלכה המקורית היתה להדליק את החנוכייה על פתח הבית, מבחוץ (ויש הנוהגים כך גם כיום). מפני רדיפות הגויים הנהיגו להדליק בתוך הבית, וכך נשאר המנהג. בבתי קומות, אפשר להציב את החנוכייה בחלון הפונה לרחוב, רק בתנאי שגם בבית רואים היטב את הנרות, ושהחלון איננו גבוה מקרקעית הרחוב יותר מ-‏9.60 מטר. לעומתם, יש נוהגים להדליק את החנוכייה בסמוך לפתח פנימי שבין החדרים. מעמידים אותה מול הצד שבו נמצאת המזוזה, כדי שהמזוזה תהיה בצד אחד והחנוכייה בצד השני, וכך נהיה מוקפים במצוות. מנהג חב"ד - להעמיד את החנוכייה בתוך חלל הפתח עצמו.

מוסיף והולך

במשך שמונת ימי החג הולכים ומוסיפים באור החנוכה. ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השלישי שלושה נרות, עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.

בכיוון הנכון

את הנרות מציבים בימין החנוכיה, אך סדר ההדלקה הוא משמאל לימין. כלומר: ביום הראשון מציבים נר אחד בימין החנוכיה ומדליקים אותו. ביום השני מדליקים שני נרות בימין החנוכיה, אך תחילה מדליקים את הנר ה'חדש', של היום השני, ואחר-כך את הנר ששייך ליום הראשון. וכך מדי יום ביומו, תחילה את הנר ה'חדש', אחריו את הנר של אתמול, אחריו את הנר של שלשום, בכיוון משמאל לימין.

שימו שמן

רצוי להדליק את החנוכייה בשמן-זית, שבו נעשה הנס בבית-המקדש, אך כל סוגי השמן והנרות כשרים להדלקת נרות חנוכה.

אפשר בלי חנוכייה

החנוכייה היא רק פתרון טכני להדלקת הנרות ולא עניין עקרוני. ניתן להדליק גם ללא חנוכייה. למשל, להדביק את הנרות על מישטח כלשהו או על אדן החלון. אך מובן שעדיף להדליקם בחנוכייה, כדי להוסיף יופי וכבוד למצווה. חשוב בעיקר, שהנרות לא יהיו קרובים זה לזה עד שייראו כיחידה אחת, כי אז אין יוצאים בהם ידי חובה כלל. טוב לשמור על רווח מזערי של 2 ס"מ בין נר לנר. רצוי שלא להשתמש בחנוכייה שהקנים שלה אינם עומדים בקו ישר. את ה'שמש' יש להעמיד בגובה שונה, למעלה משאר הנרות, כדי שיהיה ניכר שהוא אינו נמנה עם מספר הנרות שמדליקים בערב זה.

להדליק בזמן

הזמן הרצוי להדלקת הנרות הוא עם שקיעת החמה, או כ-‏10 דקות אחר השקיעה. יש המעדיפים להדליק עם צאת הכוכבים. מי שאיחר, רשאי להדליק ולברך במשך כל הלילה, כל עוד בני- ביתו ערים (ואם הוא מציב את החנוכייה מחוץ לביתו - כל עוד אנשים מהלכים ברחוב). אם כולם ישנים ואין באפשרותו להעיר מישהו מבני- הבית, ידליק, אך לא יברך. מי שנמצא מחוץ לביתו בזמן הדלקת נר חנוכה, יבקש מאשתו או מבן גדול להדליק בזמן, ואם הוא רוצה להדליק בעצמו בשובו הביתה - יתכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקה זו, ואז יוכל להדליק ולברך, בתנאי, כאמור, שמישהו נוסף יהיה נוכח בהדלקה.

הרבה אור

יש לדאוג שהשמן או הנרות יספיקו לבעירה של חצי שעה לפחות, ואם מדליקים את הנרות לפני צאת הכוכבים - צריך שיהיו מסוגלים לדלוק 50 דקות. נוהגים שלא לכבות את הנרות גם לאחר שעבר הזמן. שייכלו מאליהם.

ערב שבת

ביום שישי מקדימים את ההדלקה. מדליקים בזמן הדלקת נרות השבת המתפרסם תמיד. תחילה מדליקים את נרות החנוכה ורק אחר-כך את נרות השבת. מכיוון שמקדימים את ההדלקה, יש להשתמש לנר חנוכה בנרות גדולים יותר, ולא בנרות הדקים הנהוגים - כדי שידלקו לפחות 70 דקות. אם שכחו והאשה הדליקה נרות שבת לפני שהודלקו נרות החנוכה - יכולים הגברים שטרם קיבלו עליהם את השבת להדליק את נרות החנוכה לפני זמן השקיעה.

שבוע טוב

במוצאי-שבת חנוכה חוזרים מיד מבית-הכנסת, מזדרזים לערוך 'הבדלה', ואחר- כך מדליקים נרות חנוכה (יש נוהגים לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", להדליק את נרות החנוכה ואחר-כך להבדיל על היין).

הכנסת אורחים

מי שמתארח לכל ימי החנוכה אצל אחרים נחשב כאחד מבני-הבית, ומן הדין הוא יוצא ידי חובתו בנרות שמדליקים בבית המארח; אלא שלפי הנהוג, שכל אחד מבני- הבית מהדר להדליק בעצמו, ידליק גם הוא שם. אדם האוכל ארוחת-ערב חד-פעמית על שולחן חברו, ידליק את הנרות בשובו לביתו. אם הוא צריך להתעכב ולא יגיע לביתו כל עוד בני-הבית ערים, יבקש מאשתו או מאחד הילדים שמעל גיל מצוות להדליק בשליחותו. גם ילד המתארח אצל חברו, אין עניין שידליק שם, אלא בשובו לביתו.

נרות בבסיס

חיילים ותלמידי פנימייה יוצאים ידי חובתם בהדלקה שבחדר-האוכל. אם הם מתכוונים שלא לצאת ידי חובתם באותה הדלקה, וכן לא בזו שנעשית בבתיהם הפרטיים, יוכלו להדליק ולברך בחדרי השינה שלהם. ויש פוסקים הסבורים שלא יברכו על ההדלקה בחדריהם הפרטיים.