הסיבה לשמחה היתרה נובעת מכך שזה "חג האסיף", בצאת השנה, "באספך את מעשיך מן השדה". הדבר מודגש עוד פעם: "באספכםאת תבואת הארץ". בחג הזה התבואות כבר נמצאות בבתים ובאסמים, ומזה יש שמחה גדולה, כלשון המדרש: "התבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלוש שמחות". 

 
התורה היא מלשון הוראה. היא מדריכה את היהודי בחייו היום יומיים. כל פרט בתורה נועד להפיק לקח בעבודת האלוקים הפרטית של האדם. גם השמחה המרובה על השלמת האסיף בחג הסוכות, רומזת לעניין מהותי ועקרוני בעבודת ה'. 

 
עבודת האיסוף היא עבודתו הקבועה של יהודי, כמו שנאמר: "שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה". נוסף על המלאכות החקלאיות יש כאן רמז גם לעבודתם הרוחנית של בני ישראל. עבודה זו נעשית הן בארץ ישראל הן בחוץ לארץ, שהרי בכל מקום שיהודי נמצא, מוטלת עליו החובה: "עשה כאן ארץ ישראל" – לעשות את מקומו למקום של קדושה ויהדות, כמו בארץ ישראל. 

 
משמעותה הפנימית של עבודת איסוף התבואה היא זיכוך כל ענייני העולם וחיבורם לאלוקים. יהודים נדרשים לברר, ללקט, לקבץ ולאסוף את כל הניצוצות האלוקיים שאלוקים הסתיר בעולם (לגלות את האלוקים בכל דבר גשמי). עלינו לאספם – "ואספת" – ולהעלותם לקדושה. העבודה הזאת נעשית על ידי קיום התורה והמצוות והפצתן בכל מקום. 

 
משימת האיסוף הזו חלה לא רק על העבודה בעולם כולו, אלא גם בעבודת האדם עם עצמו. עליו ללקט, לקבץ ולאסוף את כל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולהשגיח שיהיו חדורים אך ורק בענייני קדושה. 

 
תפקיד זה מוטל עלינו כל ימות השנה. אולם חג האסיף מסמל את המצב שבו עבודת כל השנה מגיעה לידי שלמותה: "בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה". בחג הזה משלימים את עבודת האיסוף של ניצוצות הקדושה הטמונים בכל תחומי העולם, וגם את איסוף כל המחשבות הדיבורים והמעשים, והקדשתם לאלוקים. לכן השמחה גדולה דווקא בחג הסוכות. 

 
'חג האסיף' רומז גם כן לאיסוף המיוחל – קיבוץ ואיסוף כל בני ישראל, מכל העולם כולו, לקיבוץ הגלויות של הגאולה השלמה – "קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ". גם זאת אנו יכולים לפעול על ידי 'אסיף': כשיהודים בכל מקום מתאספים יחד, בכינוסי אחווה, מתוך אהבת ישראל, "כאיש אחד בלב אחד" – הם מבטלים את סיבת הגלות וממילא מתבטלת התוצאה, שהיא הגלות, ואנו זוכים מיד להתאסף יחדיו בבית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש.