עשרת הימים מראש השנה עד יום הכפורים. ימים אלו מסוגלים מאד לחזרה בתשובה, ובהם מתקבלת התשובה מיד. לכן נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות בעשרת הימים הללו יותר מבכל השנה. עשרת ימי תשובה נקראים גם "בין כסה לעשור", כלומר, בין החג שהירח מכוסה בו, וזה ראש השנה, לבין העשירי בחודש, יום הכפורים.
 
מהי החזרה בתשובה? א) עזיבת החטא (ההחלטה שלא לחזור עוד על העבירה מכאן ולהבא, ושלא להמרות עוד את רצונו של הקדוש ברוך הוא, במחשבה, דבור, או מעשה). ב) חרטה על המעשים הרעים. ג) וידוי (הזכרת החטאים בדבור ובקשת מחילה מה'. הוידוי נאמר פעמים רבות מאד ביום הכפורים ובשתי נוסחאות המסודרות לפי סדר האלף-בית. הוידוי הקצר: "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי..", והוידוי הארוך: "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון..").
 
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: אם אדם עבר חס ושלום על "מצות עשה", ושב בתשובה, מוחלין לו מיד. אם עבר חס ושלום על "לא תעשה", וחזר בתשובה, מתכפר לו על כך לגמרי רק ביום הכפורים. ואם חטא חס ושלום בעבירות שעונשם הוא כרת או מיתת בית דין, ועשה תשובה, מתחילה כפרתו ביום הכפורים אבל גמר הכפרה היא רק על ידי יסורים. העיצה להנצל מיסורים אלו, היא להרבות בצדקה.