בימי חודש אלול, המלך נמצא "בשדה". לכל אחד ואחת ישנה אפשרות להגיע ולקבל את פניו. צריך רק לנצל את ההזדמנות, ולהחליט על כניסה לחיים יהודיים, מוארים באור הגאולה.
חודש אלול הוא זמן לחשבון-נפש על השנה החולפת, ולהכנה לקראת השנה החדשה. החיים בעולם חומרי גוררים את האדם להתמודדות יום-יומית. פעם אחר פעם נבחן רצונו לדבוק במצפונו ובאמונתו, שוב ושוב מאתגרים את מחויבותו להתנהגות מוסרית. חודש אלול מאפשר לנו לשבור את השגרה, ולבנות תהליך של התחדשות. כמו בחיי החומר, גם בחיי הרוח החודש האחרון בשנה – הוא הזמן לעריכת מאזן שנתי. להתבוננות על עצמנו ולתוך עצמנו.
ראש השנה היהודית חל בתאריך בו נברא האדם. מאז, בכל ראש השנה, מחדש הבורא את קיום הבריאה כולה. זו משמעותו של יום זה כ"יום הדין" – הבורא בוחן את ברואיו, ומחליט מי מהם ייכתב לשנה טובה ומתוקה. אולם זהו משפט יוצא דופן; האדם יכול לא רק להתגונן במהלכו, אלא בו זמנית
לשנות את מצבו ואת גזר דינו לטובה. הבורא אומר אפוא לאדם: אתה תבדוק בכנות באלו נקודות הנך זקוק לשיפור – ותקבל אפשרות לתיקון טעויות העבר ולהשגת יעדים חדשים .
אך קודם יום הדין – בא חודש שלם של רחמים. של קירבה בין האדם לבין הבורא. בתורת החסידות מופיע משל
על
מלך היושב בכל ימות השנה בהיכל מלכותו. לא כל אחד רשאי להיכנס ולשוחח עמו. גם מי שמצליח צריך להמתין זמן רב, ואחר הוא נזקק לעבור דרך פקידים רבים עד שלבסוף הוא מגיע אל המלך. אך פעם אחת בשנה יוצא המלך אל השדה, על-מנת לפגוש את כל נתיניו. או-אז ניתנת הזדמנות פז לכל אחד להיפגש עם המלך פנים אל פנים, והמלך אשר לב רחום לו, מקבל את כולם בשמחה ובסבר פנים יפות ושוחקות.
כך הדבר בימי חודש אלול, המלך נמצא "בשדה". לכל אחד ואחת ישנה אפשרות להגיע ולקבל את פניו. צריך רק לנצל את ההזדמנות, ולהחליט על כניסה לחיים יהודיים, מוארים באור הגאולה.
תהליך זה מרומז
בראשי-התיבות של המילה "אלול":
אני
לדודי
ודודי
לי – היהודי מוסר את ה"אני" שלו, את כל מציאותו, לקב"ה המכונה "דודי", אהובי, והתמסרות זו מעוררת את "דודי לי" – שהקב"ה מגלה את אהבתו ליהודי ומשפיע לו חיים ושפע בכל המצטרך.
איך עושים זאת? על-ידי הוספה בלימוד התורה (בפרט בענייני הגאולה), תפילה ועשיית טוב וחסד, מתוך כוונה מיוחדת לפעול בכך את זירוז הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו.