ונתנה תקף קדושת היום / כי הוא נורא ואיום
ובו תנשא מלכותך / ויכון בחסד כסאך
ותשב עליו באמת /
 
אמת כי אתה הוא דיין /ומוכיח ויודע ועד
 וכותב וחותם וסופר ומונה
ותזכר כל הנשכחות / ותפתח ספר הזכרונות
ומאליו יקרא / וחותם יד כל אדם בו

ובשופר גדל יתקע / וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון / וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו הנה יום-הדין / לפקוד על צבא מרום בדין
כי לא יזכו בעיניך בדין
 
 וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון.
כבקרת רועה עדרו / מעביר צאנו תחת שבטו
כן תעביר ותספור ותמנה / ותפקוד נפש כל חי
ותחתך קצבה לכל בריה / ותכתב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון / וביום צום כיפור יחתמון
כמה יעבורון וכמה יבראון / מי יחיה ומי ימות
מי בקיצו ומי לא בקיצו / מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה / מי ברעב ומי בצמא
מי ברעש ומי במגפה / מי בחניקה ומי בסקילה
מי ינוח ומי ינוע / מי ישקט ומי יטרף
מי ישלו ומי יתיסר / מי ירום ומי ישפל / מי יעשיר ומי יעני

ותשובה ותפלה וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה
 
 
המילים המרגשות האלה נכתבו לפני מאות שנים, מתוך יסורים נוראים על ידי רבי אמנון ממגנצא. רבי אמנון היה אדם אמיד ורם דרגה, וההגמון ואנשיו נטפלו אליו שוב ושוב לנסות לשכנעו להמיר את דתו. הוא, כמובן סרב.

בשלב מסוים, כשנשבר מהנסיונות הבלתי פוסקים, רצה לדחותם מעליו ואמר להם: אתיעץ, שובו אלי בעוד 3 ימים. מיד אחר כך נקפו ליבו : איך אמר מילים כאלה, שמהם נשמע שכביכול יש מקום שיסכים להמיר את דתו??
הוא כל כך התחרט, עד שנפל למשכב מרוב צער.

שלושה ימים חלפו וההגמון שלח שליחים לקרא לרבי אמנון. הוא סרב לבא. ההגמון נאלץ לשלוח לקחת אותו בכוח.

- ובכן? שאל את רבי אמנון.

- חלילה. את דתי לא אמיר לעולם. ואם רוצה אתה, תעניש אותי בכריתת לשוני אשר אמרה מילים, שמהם יכולת להבין, כי אמיר את דתי.
 
ההגמון ענה: את לשונך לא אכרות, כי היא דיברה נכון, אבל את רגליך אקצוץ, על כי לא באו אלי לבקשתי.
 
קצוץ בהונות רגליו וידיו הוחזר רבי אמנון לביתו. עם התקדש ראש השנה, בקש רבי אמנון המיוסר עד מוות להביאו לבית הכנסת ולהציב את ערש הדווי שלו ליד שליח הציבור.
 
באמצע התפילה בקש את הרשות ומעומק היסורים נשא תפילה:

ונתנה תוקף קדושת היום....
 
רבי אמנון נפטר בראש השנה. הוא נגלה אחרי כמה ימים לאחד מצדיקי הדור ובקשו להכליל את תפילתו במחזור התפילה.