חג הסוכות התקרב ובא ואתרוג עדיין לא היה בנמצא. בכל ברדיצ'ב כולה לא היה אפילו אתרוג אחד. אפילו זקני העיר לא זכרו מחסור כזה באתרוג שבלעדיו אי אפשר לקיים מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

רבי לוי יצחק, הצדיק מברדיצ'ב, הצטער צער רב על העדרו של אתרוג מעירו לקראת חג הסוכות. הוא שלח שליחים לארבע כנפות הארץ וציווה עליהם לחפש אתרוג בכל מחיר. כאשר העלו השליחים חרס, ביקש אותם רבי לוי יצחק שיארבו ליהודים עוברי דרכים ואם יימצא אצל מישהו אתרוג, ישדלו אותו למוכרו בדמים מרובים, או לפחות להסכים ולבלות את חג הסוכות בברדיצ'ב ולזכות בכך את בני העיר במצוות ארבעת המינים.

ואכן, באחד הימים נמצא יהודי שהיה בדרכו לביתו אחרי נדודים רבים וברשותו היה אתרוג מהודר. יחד עם לולב, הדסים וערבות "סט" שלם שבני ברדיצ'ב היו נותנים כל הון שבעולם כדי לרוכשו. השליחים שאלו את היהודי אם הוא מוכן למכור להם את ארבעת המינים והם לא יעמדו אתו על המקח אלא ישלמו לו כמה שרק יבקש מהם. היהודי סרב בתוקף, באומרו כי האתרוג אינו למכירה.

בלית ברירה הפצירו בו השליחים שיואיל לפחות לעשות את חג הסוכות בעירם, והם יתייחסו אליו כאל אורח חשוב מאוד, המזכה את כל העיר במצווה הגדולה. אולם היהודי השיב להם כי אין באפשרותו להענות לבקשתם, מכיוון שלא היה בביתו זה זמן רב ועז רצונו לבלות את החג בחברת אשתו וילדיו.

כאשר כלו כל הקיצין, הצליחו השליחים לשכנע אותו לפחות להיכנס אל הצדיק מברדיצ'ב.

רבי לוי יצחק ניסה להשפיע עליו שישאר לחג והסביר לו, איזו זכות גדולה תהיה זו בשבילו לזכות את כל הקהילה הגדולה במצוות ארבעת המינים. כאשר התברר כי הדברים נופלים על אוזניים אטומות, אמר לו הצדיק: "אם תשאר כאן לחג הסוכות אני מבטיח לך כי תהיה אתי במחיצתי, בגן עדן".

להבטחה זו לא עמד ביהודי הכח לסרב, והוא הסכים להשאר בברדיצ'ב לחג ולתת לכל בני הקהילה לברך על האתרוג שלו. מיד סידרו ליהודי האורח אכסניה מכובדת והבשורה הטובה כי הנה יש אתרוג לחג נפוצה חיש מהר והעיר ברדיצ'ב צהלה ושמחה.

בלילה הראשון של סוכות, אחרי תפילת ערבית, כאשר היהודי האורח בקש להיכנס לסוכתו של בעל האכסניה שלו, לקדש על היין ולברך "לישב בסוכה", הוא הופתע לראות, כי לא מרשים לו להיכנס לסוכה. הוא ביקש ודרש ותבע במפגיע, אך כל זה היה ללא הועיל. בעל-הבית סירב להרשות לו להיכנס לסוכה.

מה הוא יכל לעשות? כמובן, הוא יכל לעשות קידוש בבית. אבל איזה יהודי יוותר על קידוש בסוכה, שלא לדבר על אכילה בסוכה ובפרט בלילה הראשון של החג?

כשראה שלא יעזרו לו כל טענות ומענות, פנה היהודי שלנו אל סוכת השכן בחצר הסמוכה. הוא ביקש להתלונן באזניו של בעל האכסניה שלו ולבקש רשות לעשות קידוש ולאכול כזית בסוכה, אולם גם שכן זה סרב לתת לו להכנס וכמוהו גם השכנים האחרים.

מבולבל ומיואש רץ היהודי שלנו אל רבי לוי יצחק, הצדיק מברדיצ'ב. הוא הבין כי כנראה היתה זו הוראה של הצדיק שלא יתנו לו להכנס לאף סוכה בעיר. כשדמעות עומדות בעיניו התלונן היהודי באזני הצדיק, כי הנה מסרבים לתת לו להכנס אף לסוכה אחת בעיר, והרי זה עוול, שלא נשמע כמוהו.

"וכי כך משלמים לי בעד הטובה שעשיתי שהסכמתי להשאר כאן לחג להתגלגל בבתי זרים במקום להיות בביתי עם משפחתי כדי לזכות את בני העיר בברכת ארבעת המינים – ולבסוף לא נותנים לי לקיים את מצוות הישיבה בסוכה "? התלונן.

הצדיק מברדיצ'ב ניסה להרגיע את היהודי: "אין דבר. אם אין אתרוג – אי-אפשר לברך עליו, ואם אין סוכה – פטורים ממצווה זו".

"הרבי בוודאי צוחק ממני" השתומם היהודי. "מה הפירוש אין סוכה? יש בעיר סוכות רבות, רק שלא נותנים לי להכנס לתוכן. הכל הייתי נותן על-מנת שיתנו לי להיכנס ולקיים את מצוות ישיבה בסוכה".

"אם תוותר לי על ההבטחה שנתתי לך בדבר חלקך בגן-עדן, אדאג לכך שיתנו לך להיכנס לסוכה" השיב הצדיק בנחת.
תנאי זה בלבל את היהודי שלנו. הוא החל חוכך בדעתו ונראה היה בעליל שקשה לו להחליט. הנסיון שהעומד בפניו היה גדול: האם לוותר על הבטחה להיות במחיצתו של הצדיק? או שמא כדאי לוותר על מצוות הסוכה, הכל למען גן-עדן בעולם הבא?

לאחר שהוא שקל בדעתו שעה ארוכה החליט היהודי שלנו לוותר על ההבטחה כדי שיוכל לקיים מצוות הישיבה בסוכה. הוא הודיע על כך לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שחייך בחיוך אבהי ואמר לו: "כעת, שויתרת על ההבטחה, אני חוזר ומבטיח לך אותה שוב. כל מה שרציתי הוא שתזכה בחלקך בעולם הבא בזכות ולא בחסד. כיוון שגילית מסירות נפש כה רבה בשביל קיום מצוות הישיבה בסוכה, הרווחת את חלקך בגן-עדן ומעתה הוא נתון לך כדת וכדין"...