ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה והתעשייה משפיעה גם על ההווי והפולקלור היהודיים. אם ניקח כדוגמה את חג הסוכות – מדי שנה אנו נחשפים לחידוש כלשהו הקשור למצוות החג: סוכה מתקפלת, סכך דקורטיבי, נרתיק ארגונומי לנשיאת הלולב ומיניו ועוד שלל רעיונות שהמוח האנושי לא חדל מלחפש – ולמצוא.
 
ברם, כל החידושים המגוונים לא משפיעים כהוא זה על ההגדרות המוחלטות של המצוות. אם זו הסוכה – היא חייבת להיות בעלת לפחות שלוש דפנות יציבות שמעליהן סכך על טהרת הצומח, ואם אלו ארבעת המינים – שום תוצר טכנולוגי לא יוכל להחליף את האתרוג, הלולב, ההדסים והערבות הטבעיים. כאשר מדובר במצוות, יכולה הטכנולוגיה לסייע, להקל, לתזמן – אך לא לשנות. הגדרות ההלכה היו והנן אותנטיות ומחייבות לכל הזמנים.

בקיום מצווה כמו נטילת ארבעת המינים בולטת במיוחד תחושת הבראשיתיות. תשמישי המצווה הזו הם מוצרי טבע טהורים שלא עוברים תחת מכבש התעשייה – והטבע היה ונשאר אותו טבע. המראה, הניחוח והטעם של ארבעת המינים לא השתנו מאז משה רבינו ועד ימינו. אם הסוכה בה אנו יושבים נראית כנראה קצת אחרת מזו שישב בה משה – הרי שהאתרוג, הלולב, ההדסים והערבות שלנו הם ממש כמו אלה שהיו לו. במצווה זו נצטווינו להשתמש בטבע כמות שהוא, ובתבניות הטבע כאמור לא התחולל שום שינוי.
 
                                                       *
 
גם המשמעות שמצוות ארבעת המינים נושאת בחובה היא נכס ערכי עתיק יומין, שכל תמורות הזמן לא ערערו את אמתתו. חז"ל מלמדים כי ארבעת המינים מסמלים סגנונות שונים של יהודים, ואנו נוטלים את כל המינים יחד ורק כך מקיימים את המצווה – כדי לזכור כי שלמותנו כעם מותנית בכך שלא נוציא אף אחד מחוץ למחנה.
 
גם אלה שנתפסים בעינינו כדלת העם, גם אלה שאין באישיותם שום נתון שאפשר להתבלט בו – גם הם חלק אינטגרלי מאתנו. הלאומיות היהודית שלהם לא פחותה במהותה משלנו. עלינו לזכור, כי אם נציב קריטריונים אישיים כתנאי כניסה למועדון האחדות – לא תהיה זו אחדות, אלא התאגדות אינטרסנטית, ואינטרסנטיות היא מציאות מאוד נזילה ולא יציבה. אחדות יהודית כנה ואמיתית היא בלתי תלויה, והוכיחו כל מבחני הזמן שרק כך היא עמידה וברת-קיימא.
 
בד בבד, חשוב להדגיש כי אחדות אינה אחידות. האחדות לא באה להפוך אותנו לפרטים זהים, אלא רק להכיר בכך שהמכנה-המשותף לכולנו – היותנו יהודים – גובר על ההבדלים שבינינו. אנחנו שונים ומכל מקום מאוחדים – וזהו היופי האמיתי שבאחדות. כמו שארבעת המינים שונים ואנו נוטלים אותם ביחד, כמצווה אחת.
 
                                                       *
 
דוגמה לאחדות כזו יכול לשמש התיאור הפנטסטי על ימות המשיח, בהם ישבו האבות הקדושים – אברהם, יצחק ויעקב – לצד פשוטי העם וילמדו יחד עמם תורה מפי המשיח. האבות יישארו קדושים ולא יהפכו ליהודים פשוטים. הם יעמדו במעלתם המרוממת הבלעדית, ויחד עם זאת יתאחדו בלימוד תורה משותף עם היהודים הפשוטים ביותר.
 
אכן, לא קל להגיע לאחדות כזו. אילו הייתה לנו אותה, כנראה היינו כבר מזמן בתוך הגאולה. אבל (גם) בשביל זה אנו מנענעים בכל שנה מחדש את אותם ארבעה מינים, באותה מתכונת – להפנים בנו את אותו מסר עתיק שלא נס לחו: כוחנו באחדותנו, יופיינו באחדותנו וגאולתנו – על-ידי מלך המשיח, הרבי מליובאוויטש – תבוא מהרה בזכות אחדותנו.