יום-הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה, מוקדש רובו ככולו לתפילות. פותחים אותו בהצהרה הציבורית כי איננו מפלים מתוכנו אף אחד, אלא מתירים להתפלל עם העבריינים, ופונים לסדרת תפילות ארוכות.
 
רובן ככולן של התפילות מורכבות מדברי חרטה ותחנונים. חרטה על המעשים הלא טובים שנכשלנו בהם, ותחנונים כי ייסלח לנו עליהם וניחתם לשנה טובה ומתוקה. אולם ישנם גם קטעים מסוג שונה. למשל: סדר העבודה שקוראים בתפילת מוסף – תיאור מרגש של עבודת היום בבית-המקדש על-ידי הכוהן הגדול. או סיפורו המלא של יונה הנביא, שנקרא מתוך תרי עשר, בתפילת מנחה.
תמצית הסיפור היא, שיונה קיבל הוראה מהקדוש-ברוך-הוא לעורר את תושביה הגויים של העיר נינווה לשוב בתשובה וניסה להימלט מכך, משום שחשש כי חזרה מהירה שלהם בתשובה תאפיל ככתם על עם ישראל, שלא ממהרים לשוב בתשובה. אולם שרשרת נסים מופלאה אילצה אותו להיכנע לדבר האלוקים וללכת להחזיר את תושבי נינווה בתשובה.
 
                                                          *
 
המסר העיקרי של הסיפור הוא, כי אין שום דרך להימלט מהקדוש-ברוך-הוא, ותמיד – בכל עת ובכל מקום – חובה עלינו לקיים את רצונו.
 
אך קיים בסיפור מסר נוסף, הנלמד מההתייחסות האלוקית לכלל האנושות: יונה ידע כי אם לא יחזרו בהם תושבי נינווה מדרכם הרעה – הם ימותו. למרות זאת, לא חמל עליהם וביכר לכתחילה להתעלם מהצלתם, התלויה בו. מניעיו אמנם היו חיוביים – אולם הבורא לא קיבל אותם ואף הוכיחו קשות על כך: כיצד הנך מסוגל להתעלם מגורלם של למעלה ממאה ועשרים אלף איש, יהיו מניעיך אשר יהיו? בידיך להיטיב דרכם של רבבות אנשים ובכך להצילם מכיליון – ואסור לך להסתגר בד' אמותיך ולהפקירם לאבדון.
 
וזהו המסר, שמתחבר במובן מסוים להצהרה שפותחת את תפילות יום-הכיפורים – אנו מתירים להתפלל עם העבריינים: הקדוש-ברוך-הוא לא סוגר את הדלת בפני אף אחד, בוודאי לא בפני יהודים, גם אם התנהגותם גרועה מאין כמוה, ואף לא בפני גויים – אם הם נכונים לחזור בתשובה אמיתית ומסוגלים לתקן את מעשיהם הרעים. את כולם מוכן ומעוניין הבורא לקבל.
 
                                                          *
 
סיפורו של יונה קורא לכולנו לא להסתגר בד' האמות הפרטיות ולהסתפק בדאגה לעצמנו ולבני ביתנו, או גם לחברי קהילתנו. שומה עלינו לדאוג לכולם. בראש ובראשונה, לכלל ישראל, כולל העבריינים שבהם, ובד בבד – גם לכל העמים. להיות אור לגויים ולהנחיל גם להם את רצון האלוקים. ללמד את כולם, כי יש בורא לעולם וכי הוא מנחה בתורה כיצד מוטל על כל אדם, גם מי שאינו יהודי, להתנהג.
 
זו בדיוק דרכו הייחודית של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. דרך מנהיגות שחורגת הרבה מעבר למסגרת קהילתו הקרובה, חסידי חב"ד. מן המפורסמות היא דאגתו של הרבי לכלל עם ישראל, גם לרחוקים ביותר מקיום תורה ומצוות, ומעבר לכך –  ידועה גם דאגתו לכלל העמים: הרבי הוא המנהיג היהודי היחיד שעורר בפועל את מנהיגי העולם לקרוא לקיום שבע מצוות המוטלות על בני נוח, כפי שמכונים מי שאינם יהודים – ובכך לכונן אורח-חיים של שלום אמיתי, המושתת על אמונה באלוקים.
 
אצל הרבי ניכרת אכפתיות כלל-אנושית אמיתית, והאכפתיות הזו היא שמובילה את כולנו אל האידיליה המושלמת שתשרור בין העמים בגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד.