Chabad.co.il - פורטל חב"ד בישראל | שיעורים יומיים: חת"ת ורמב"ם

הלכות מאכלות אסורות פרק יא

הלכות מאכלות אסורות

פרק יא

הלכה א: יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנייה והשותה ממנו כל שהוא לוקה מן התורה, וכן האוכל כל שהוא מתקרובת עכו"ם מבשר או מפירות אפילו מים ומלח האוכל מהן כל שהוא לוקה שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו וגו'.

הלכה ב: יין שנתנסך לה כזבח שקרב לה וכיון שאיסור זה משום עכו"ם הוא אין לו שיעור שנאמר בעבודת כו"ם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.

הלכה ג: יין העכו"ם שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך והוא הנקרא סתם יינם אסור בהנאה כמו יין שנתנסך, ודבר זה מגזירות סופרים הוא, והשותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ד: וכל יין שיגע בו העכו"ם הרי זה אסור שמא נסך אותו שמחשבת העכו"ם לעבודת כוכבים הא למדת שיין ישראל שנגע בו העכו"ם דינו כסתם יינם שהוא אסור בהנייה.

הלכה ה: עכו"ם שנגע ביין שלא בכוונה וכן תינוק עכו"ם שנגע ביין אסור בשתייה ומותר בהנייה, הלוקח עבדים מן העכו"ם ומלו וטבלו מיד אין מנסכין ויין שנגעו בו מותר בשתייה ואע"פ שעדיין לא נהגו בדתי ישראל ולא פסקה עכו"ם מפיהם.

הלכה ו: בני השפחות העכו"ם שנולדו ברשות ישראל ומלו ועדיין לא טבלו הגדולים אוסרין היין כשיגעו בה והקטנים אינן אוסרין.

הלכה ז: גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר בהנייה, ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין, וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים, אבל אותם העובדים עכו"ם סתם יינם אסור בהנייה.

הלכה ח: כל מקום שנאמר בענין זה שהיין אסור אם היה עכו"ם שנאסר היין בגללו עובד עכו"ם הרי הוא אסור בהנייה, ואם אינו עובד עכו"ם הרי הוא אסור בשתייה בלבד, וכל מקום שנאמר עכו"ם סתם הרי זה עובד עכו"ם.

הלכה ט: אין מתנסך לעכו"ם אלא יין שראוי להקריב על גבי המזבח ומפני זה כשגזרו על סתם יינם וגזרו על כל יין שיגע בו שיהיה אסור בהנייה לא גזרו אלא על היין הראוי להתנסך, לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו העכו"ם אינו אסור ומותר לשתות עם העכו"ם בכוס אחד, אבל יין מזוג ויין שהתחיל להחמיץ ואפשר שישתה אם נגע בו נאסר.

הלכה י: הורו גאוני המערב שאם נתערב ביין ישראל מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל או כשכר ואינו מתנסך ומותר לשתותו עם העכו"ם.

הלכה יא: מאימתי יאסר יין העכו"ם משידרוך וימשך היין אע"פ שלא ירד לבור אלא עדיין הוא בגת הרי זה אסור, לפיכך אין דורכין עם העכו"ם בגת שמא יגע בידו וינסך ואפילו היה כפות, ואין לוקחין ממנו גת דרוכה ואע"פ שעדיין היין מעורב עם החרצנים וזגין ולא ירד לבור.

הלכה יב: עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גביו וישראל הוא שכנסו בחבית ה"ז אסור בשתייה.

הלכה יג החומץ של עכו"ם אסור בהנייה מפני שנעשה יין נסך קודם שיחמיץ, עכו"ם שהיה דורס ענבים בחבית אע"פ שהיין צף על גבי ידיו אין חוששין משום יין נסך, היה אוכל מן הסלים והותיר כסאה וכסאתים וזרקן בגת אף על פי שהיין מגתו על הענבים אין עושה יין נסך.

הלכה יד: החרצנים והזגין של עכו"ם אסורים כל י"ב חדש, ולאחר י"ב חדש כבר יבשו ולא נשארה בהן לחלוחית ומותרין באכילה, וכן שמרים של יין שיבשו לאחר י"ב חדש מותרין שהרי לא נשאר בהן ריח יין והרי הן כעפר וכאדמה.

הלכה טו: נאדות העכו"ם וקנקניהן שהכניסו בהן העכו"ם יינם אסור ליתן לתוכן יין עד שיישנן י"ב חדש או עד שיחזירן לאור עד שיתרפה הזפת שעליהן או שיחמו או עד שיתן לתוכן מים שלשה ימים מעת לעת ומערה המים ומחליף מים אחרים כל מעת לעת שלש פעמים בשלשת הימים, בין שהיו הכלים שלהן בין שהיו של ישראל ושאלו אותן והכניסו בהן יינם, ואם נתן לתוכם יין קודם שיטהר אותן הרי זה אסור בשתייה.

הלכה טז: ומותר ליתן לתוכן שכר או ציר או מורייס מיד ואין צריך לכלום, ומותר ליתן היין לתוכן אחר שנותן הציר או המוריס שהמלח שורפן.

הלכה יז: הלוקח כלים חדשים שאינם מזופתים מן העכו"ם נותן לתוכן יין מיד ואינו חושש שמא נתנו בהן יין נסך, ואם היו מזופתין מדיחן ואע"פ שהן חדשים וכן כלי שנתנו בו יין נסך ואין מכניסו לקיום כגון כלי שחושף בו או המשפך וכיוצא בה משכשכו במים ודיו.

הלכה יח: וכן כוס של חרס ששתה בו העכו"ם אסור לשתות בו, הדיחו פעם ראשונה ושניה ושלישית מותר שכבר הלכו צחצוחי היין שבו, והוא שהיה מצופה באבר כדרך שהיוצרין עושין, או שהיה מזופת אבל של חרס צריך הדחה.

הלכה יט: כלי חרס השועים באבר שנשתמשו בהן ביין נסך אם היו לבנים או אדומים או שחורים מותרין, ואם היו ירוקין אסורין מפני שהן בולעים, ואם יש בהם מקום מגולה של חרס בין לבנים בין ירוקים אסורים מפני שהם בולעין, ויראה לי שאין הדבר אלא בשכנסו בהם לקיום אבל לא כנסו בהם לקיום מדיחן ומותרין ואפילו הם של חרס.

הלכה כ: גת של אבן ושל עץ שדרך בהן העכו"ם או גת של אבן שזפתה העכו"ם אע"פ שלא דרך בהמדיחן במים ובאפר ארבע פעמים ודורך בהן, ואם היתה בהם לחלוחית מקדים האפר למים ואם לאו מקדים המים.

הלכה כא: גת של אבן מזופפת שדרך בה העכו"ם, או גת של עץ זפותה אע"פ שלא דרך בה צריך לקלוף את הזפת, ואם יישנה שנים עשר חדש או נתן בה מים שלשה ימים מעת לעת אינו צריך לקלוף, לא תהיה הגת חמורה יתר מן הקנקנים, לא נאמר יקלוף אלא להתירה מיד.

הלכה כב: גת של חרס אע"פ שקלף את הזפת אסור לדרוך בה מיד עד שיחם אותה באש עד שירפה הזפת, ואם ישנה שנים עשר חדש או נתן בה מים שלשה ימים מותרת כמו שביארנו.

הלכה כג: משמרת של יין של עכו"ם אם היתה של שער מדיחה ומשמר בה, ואם היתה של צמר מדיחה במים ובאפר ארבע פעמים ומדיחה עד שתנגב ומשמר בה, ואם היתה של שש מישנה י"ב חדש, ואם יש בהן קשרים מתירן, וכן כלי חלף והוצים וכיוצא בהן מכפיפות שדורכין בהן יין אם היו תפורין בחבלים מדיחן, ואם היו אחוזות זו בסבוך קשה מדיחן באפר ובמים ארבע פעמים ומנגבן ומשתמש בהן, ואם היו תפורות בפשתן מישנן שנים עשר חדש ואם יש בהן קשרים מתירן.

הלכה כד: כלי הגת שדרך בהן העכו"ם יין נסך כיצד מטהרין אותן כדי שידרוך בהן הישראל, הדפין והעדשים והלולבין מדיחן, העקלין, של נסרין ושל בצבוץ מנגבן, של שיפה ושל גמי מישנן שנים עשר חדש, ואם רצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים או מניחן תחת צנור שמימיו מקולחין או במעין שמימיו רודפין שתים עשרה שעות ואחר כך יותרו.

הלכה כה: בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל היו לוקחין היין מכל אדם מישראל ואין חוששין לו, ובחוצה לארץ לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות, ובזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות וכן הבשר והגבינה וחתיכת דג שאין בה סימן כמו שביארנו.

הלכה כו: המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו אע"פ שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד, ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו, ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ולא שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם.