שמעון משעלי הוא טברייני מזה שנים רבות. אם כי תחנות רבות עבר בחייו. החל מרבאט שבמרוקו, שם נולד, דרך שכונת סנהדריה הירושלמית, בה למד במשך תקופה, ועד לכפר חב"ד – בו גם הספיק ללמוד.
 
כתלמיד בבית-הספר למלאכה בכפר חב"ד זכה שמעון בזכות נדירה, שלא תסולא בפז. הוא היה התלמיד המצטיין במגמת הנגרות של בית-הספר ולפיכך הוטלה עליו משימה קדושה וייחודית: לבנות עמוד-תפילה (סטנדר) עבור הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
היה זה לפני כשישים שנה. היוזמה הגיעה מצד הנהלת בית-הספר והרבי נתן לה את אישורו וברכתו. נגר מומחה שעמד בקשר עם מזכיריו של הרבי, העביר לרכזי המגמה בכפר חב"ד תרשים מקצועי על פי הדרישות המבוקשות עבור הרבי, ושמעון – שנבחר למשימה – עסק בה בחרדת-קודש.
 
לקראת סיום העבודה, בטרם חיבר את הפלטה העליונה שעליה יניח הרבי את סידורו הקדוש, חרט שמעון את שמו בצדה הנסתר. בלבו הנרגש נשא תפילה, שהרבי יעתיר עליו כי יקים משפחה לתפארת ויצליח בכל מעשה ידיו.
 
תפילתו לא שבה ריקם. שמעון, שזכה כי במשך שנים רבות ישתמש הרבי בעמוד-התפילה שבנה, זכה גם להקים משפחה גדולה ויפה. הברכה שרתה גם על מעשי-ידיו. שמעון הקים נגרייה ועד הגיעו לגמלאות ניהל אותה ברמה, כשהמוניטין של רהיטיו הגיעו למרחקים.
 
במשך ימי חייו, זכה שמעון לקבל מכתבים מהרבי בכמה צמתים חשובים בחייו. לקראת נישואיו עם רעייתו, עם היותם להורים ועוד. מכתב אחד שמור במיוחד בתודעתו של שמעון, בשל הנס המופלא הכרוך בו.
 
היה זה בשנת תש"מ (1980). למשפחת משעלי נולד תינוק חדש, שנקרא יהודה-יוסף. יהודה-יוסף הפעוט נולד עם מרפסי גולגולת סגורים והייתה בכך בעיה חמורה שאמורה לחסום, חלילה, את התפתחותו התקינה. בבית-הרפואה 'פורייה' שבטבריה, שם נולד, לא היו הרופאים מספיק מיומנים כדי להתמודד עם הבעיה. ההמלצה הייתה כי משפחת משעלי תעביר את יהודה-יוסף לאשפוז במרכז הרפואי רמב"ם שבחיפה, שם ייטיבו לפתור את המצוקה.
 
שמעון ואשתו הזדרזו להעביר את הפעוט לחיפה, ושם, לאחר התייעצות הרופאים המומחים, הוחלט פה-אחד לנתח את הגולגולת הסגורה. "זו הדרך היחידה להציל את התפתחותו של בנכם", הבהירו להורים המודאגים.
 
החשש של ההורים היה גדול. ככלות הכול, מדובר בעולל בן כמה ימים, ונתיחת גולגולת שאמורה להימשך כמה שעות טובות, אינה דבר של מה בכך. אבל לא הייתה ברירה. אף אחד מהרופאים לא ראה מוצא אחר להצלת הפעוט.
 
הניתוח נקבע ליום המחרת, ושמעון, כמו כל טברייני טוב, נסע לשפוך את שיחו על קבר הרמב"ם. לאחר שקרא כמות נכבדה של פרקי תהילים בלב הומה, סר לבית חב"ד העירוני, כדי לשלוח משם מכתב לרבי עם בקשת ברכה.
 
היה ברור לשמעון כי גם אם יזכה למכתב ברכה מהרבי, אין סיכוי כי זה יגיע אליו לפני הניתוח. אולם מאז היותו תלמיד בכפר חב"ד הוא זכר, כי ברגע שכותבים לרבי, גם לפני שהמכתב מגיע פיזית אל הרבי – הרבי כבר 'מקבל' את הבקשה ומעתיר למענה.
 
כאשר הגיע שמעון למחרת חזרה לבית-הרפואה בחיפה, הוא היה נסוך שלווה. הוא שם מבטחו בקדוש-ברוך-הוא וסמך על ברכת הרבי שבוודאי תסוכך ותגונן על יהודה-יוסף שלו. לבקשתו ובקשת אשתו, פינה הצוות הרפואי חדר צדדי סמוך לחדר הניתוח, שם יוכלו ההורים להתפלל למען בנם הקט.
 
על פי דברי הרופאים, הניתוח נועד להימשך כשמונה שעות. לכן לא פלא כי תדהמה מלאה את שמעון ואשתו, כאשר המנתח יצא מהחדר כעבור שלוש שעות בלבד!
 
הרופא השמיע מין אנחה לא ברורה, ושמעון ואשתו חרדו לקראתו. "מה קרה, דוקטור?!".
 
"הכול בסדר, תודה לא-ל. הניתוח הסתיים בהצלחה", חייך אליהם. כעת הבינו, כי האנחה ששמעו הייתה אנחת רווחה. "אלוקים כנראה שמע לתפילותיכם", הוסיף לחייך בחמימות.
 
הסתבר כי באותו בוקר הגיע למחלקה פרופסור מומחה לניתוחי ראש מבית-הרפואה הדסה עין-כרם. כאשר שמע כיצד עומדים לנתח את יהודה-יוסף, טען כי מדובר בדרך פתלתלה ומסובכת ועדיף לבחור בשיטה אחרת, קלה בהרבה. הוא הנחה את הרופאים המקומיים מה לעשות, וכך התקצר הטיפול בחמש שעות!
 
ההתאוששות של יהודה-יוסף הייתה גם היא מהירה ונטולת סיבוכים. כאשר הסתיים האשפוז והוריו שבו עמו הביתה, המתין להם בתיבת הדואר מכתב מהרבי מליובאוויטש. הרבי ברך את יהודה-יוסף ברפואה שלמה ואמר כי יזכיר אותו בתפילותיו על ציון חמיו, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק), הרבי הקודם מליובאוויטש.
 
"אבל אנחנו ידענו כבר קודם כי בננו מבורך", נוצצות עיניו של שמעון. "היינו בטוחים כי הצלחה שמימית כזו תיתכן רק בזכות ברכת הרבי".