הקמת בנין עולה כסף. הרבה כסף. קל וחומר כאשר מדובר על בניין רחב ידיים, בן כמה מדורים, כולם מפוארים, מרוהטים ומאובזרים כראוי,
 
כזהו בניין בית חב"ד בעיר ליטל רוק שבמדינת ארקנסו, בארצות הברית. המרכז היהודי הגדול במדינה, שמכיל בית כנסת, אולמות וחדרי לימוד, בית-ספר 'היברו-אקדמי' ואגף משרדים. הכול מעוצב בסגנון ביתי וחמים, מסביר פנים ומזמין לבוא וליהנות מחוויה יהודית צרופה.
 
פרויקט הבנייה של האתר הוא סיפור הצלחה, שעליו ניצח שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לארקנסו, הרב פינחס צימנט. הבניין העומד לתלפיות נתפס בעיניו של הרב צימנט תופעה נסית של ממש. ולא רק בעיניו. כל מי שנכח במעמד חנוכת הבית של המקום ושמע מפי הרב צימנט כיצד סודרו כל האישורים הנחוצים לבנייה, כיצד התגלגלו לידיו התרומות שבלעדיהן הבניין לא היה מוקם – לא הצליח לכלוא את התפעלותו.
 
אחת האנקדוטות המדהימות התרחשה סמוך לסיום הבנייה, בשעה שאחזו כבר בשלב עיצוב הפנים. הרב צימנט גילה כי חסר לו סכום כסף נכבד לרכישת רהיטים מחויבים, שבלעדיהם לא תוכל להיפתח שנת הלימודים בבית הספר העברי בשנה הקרובה.
 
את כיסיהם של כל התורמים המוכרים הוא כבר מיצה. מה עושים? – מה שעושים בכל פעם שמתעוררת בעיה מכל סוג שהוא: פונים אל הרבי. הרב צימנט כתב לרבי וביקש את ברכתו כי יצליח להשיג את הכסף במהירות, בדרך נסית.
 
למחרת, קיבל הרב צימנט שיחת טלפון מאיש זקן, שהזדהה כאיכר גוי. האיכר סיפר כי לאחרונה הזדמן לו לקרוא את הספר "צבא הרבי", המתאר את פעילותם של שלוחי הרבי בכל העולם כולו. הספר נגע ללבו והוא החליט לתרום לאחד ה'חיילים' בצבאו של הרבי. בחיפוש באינטרנט גילה כי החייל הקרוב ביותר אליו הוא  הרב צימנט הגר בעיר ליטל רוק, מרחק שלוש שעות נסיעה מחוותו ולכן מתקשר אליו כעת. "אשמח אם תגיע לביתי כדי לקבל את תרומתי".
 
רק המחשבה על שלוש שעות נסיעה בכל כיוון התישה את הרב צימנט. בכלל באותו יום היה הרב צימנט תשוש במיוחד לאחר עבודה מאומצת, מה גם שלא היה לו מושג האם תרומתו של אותו גוי תכסה לו את הדלק של הנסיעה...
 
אבל לא היה לו נעים לדחות לגמרי את הקשיש, שגילה כי הוא בן 85. "אולי אתה מוכן לנסוע לקראתי חצי הדרך, וניפגש איפה שהוא באמצע?", שאל, למרות שלא כל כך נראתה לו האפשרות שקשיש בגילו עדיין נוהג.
 
להפתעתו, האיכר נענה בשמחה. הם סיכמו על נקודת מפגש על אם הדרך למחרת בשעה אחת בצהריים. "אני בוודאי אזהה אותך. אבל גם לך יהיה קל לזהות אותי. אני אלבש סרבל ואנהג במכונית מסחרית ישנה.
 
כאשר נפגשו השניים סיפר האיכר לרב צימנט: "כל חיי אני מחפש ולא מוצא דת שמדברת אליי. אני מאמין גדול בתנ"ך וכל מה שלא תואם במדויק למה שנכתב בו נתפס בעיניי כתיאוריה שדופה ולא אמיתית. כאשר קראתי את הספר "צבא הרבי" ונחשפתי לחיי התנועה שחבריה נכונים למסור את כל חייהם למען האלוקים, בצמוד לתנ"ך – נכבשתי.
 
"בעיניי, מי שמצביא על צבא כזה הוא נביא אלוקים ומי שחבר בצבא הזה – מגלם בשלמות את קיום רצון האלוקים. הייתי שמח להצטרף לצבא המדהים והמופלא שלכם, אך ברור לי כי במצבי אין בידי להפוך לחלק אינטגראלי ממנו, לכן אהיה מאושר ליטול חלק בפעילותכם לפחות באמצעות תמיכה. קבל אפוא את הערכתי לפעולותיך ופעולות כל שותפיך תחת מנהיגכם המופלא, כבוד הרב!". האיכר הושיט לרב צימנט מעטפה לא תפוחה והשניים נפרדו בלחיצת ידיים אמיצה וידידותית.
 
בתוך הרכב פתח הרב צימנט את המעטפה. הייתה בה המחאה על סך 20,000$! הוא לא האמין למראה עיניו. הייתה לו תחושה כי לא הודה לאיכר כראוי לתרומה נכבדה כזו. אבל היה מאוחר. מבעד למראה ראה שובל של אבק מתאבק מתחת לצמיגיו של המכונית המסחרית של האיכר. האיש כבר פנה לנסוע חזרה לביתו.
 
למחרת התקשר האיכר שנית אל הרב. "רציתי לוודא שהגעת בשלום הביתה ולשוב להודות לך על טרחתך לנסוע לכיווני כדי לקבל את התרומה"...
 
בזאת לא תם הקשר בין השניים. בהמשך הגיע האיכר לביקור נימוסין במרכז חב"ד בליטל רוק. הוא כל כך התרשם עד שהחליט לתרום המחאה נוספת בגובה זהה. "אני מאושר ראביי, שמצאתי מקום שבו ממלאים את הכוונה העליונה של האנושות בעולם הזה", הושיט האיכר את ההמחאה ביד איתנה וגרומה.