ביום רביעי השבוע נמלטה אנחת רווחה מפי יותר ממיליון אזרחים צעירים בישראל: חופש! ילדים יצאו משערי בתי הספר בשאגות צהלה, וגם המורים הרגישו מאושרים לא פחות מהם, גם אם לא השמיעו שאגות.
 
לא בכל מסגרות הלימודים נפתח החופש. במסגרות החרדיות, ממשיכים (בעיקר הבנים) את חוק הלימודים והחופשה מכווצת לכדי שליש מתוך החודשיים המקובלים. בעוד כשבועיים יצאו התלמידים לחופשה בת שלושה שבועות בערך – ומיד לאחר מכן יפתחו שנת לימודים חדשה.
 
 
מה באמת הגורם לכך? מה מניע את המחנכים החרדים להסכים לעבוד שבועות שלמים מעבר לעמיתיהם שבמסגרות לא חרדיות?
 
התשובה היא היחס השונה שמעניקים למקצועות שנמצאים בלב מערכת הלימודים במוסדות החרדיים – מקצועות התורה.
 
התורה על כל מקצועותיה, הן אלה שבכתב והן אלה שבעל-פה, שונים לחלוטין מכל מקצועות החולין. אלה האחרונים הנם מקצועות שנוצרו מהחיים. החיים מטבעם מזמנים מטלות, והמתמטיקה, האנגלית וכל שאר מקצועות החול מקנים כלים כיצד להתמודד איתן. במקצועות אלה כל מה שחשוב הוא רכישת הידע – והפסקה ארוכה באמצע תהליך רכישת הידע, לא מזיקה מאומה.
 
מה שאין כן בתורה, אין המטרה רק בידע כשהוא לעצמו – אלא גם בעצם הלימוד. יהודי מצווה ללמוד תורה יומם ולילה, כי התורה, בנוסף להיותה מורה ומנחה כיצד לחיות על פי הרצון האלוקי – משמשת לנשמה צינור-חיים קיומי. היא המזון הרוחני החיוני לקיומה של נשמתנו, באותה מידה שאוכל חיוני לקיומו של גופנו.
 
'הרגלי תזונה' חשוב להקנות מילדות. חשוב לרכוש כבר מגיל צעיר הרגלי בריאות לנשמה. לכן במוסדות בהם נמצאת התורה במרכז מערכת הלימודים – מצמצמים את החופשה למינימום שנועד לאפשר התארגנות לקראת שנת הלימודים הבאה, ומיד שבים ללימוד. יותר מכך: אפילו במהלך החופשה מקיימים מסגרות לימודיות חווייתיות, שמחזקות את התודעה לקשר בל יינתק שלנו אל התורה. כי כלשון התפילה הנאמרת בכל יום: "הם (דברי התורה) חיינו ואורך ימינו". זו אינה תורה שנוצרה מהחיים אלא התורה שיוצרת חיים.
 
 
האמת היא, שהתורה יוצרת לא רק חיים רוחניים. בספר הזוהר הקדוש נאמר כי הקדוש-ברוך-הוא השתמש בתורה לתהליך הבריאה הגשמית: "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (הסתכל בתורה וברא את העולם).
 
גם אנו, באמצעות הלימוד – יוצרים בעצם תהליכים מקבילים לבריאה. למשל: בספר יחזקאל מופיע מפרט אדריכלי של מבנה בית-המקדש השלישי, ומלמדים חז"ל כי יחזקאל העביר בכך מסר אלוקי לכל עם ישראל, כי העיסוק בתורת הבית נחשב כמו שבונים אותו ואף מביא לכך שהבית ייבנה בפועל ממש!
 
על בסיס דברים אלה, קורא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח במיוחד בתקופה זו בה אירעו מאורעות החורבן (י"ז בתמוז – ט' באב) לעסוק בתורת הבית (בפרשיות תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל, פקודי, בספר יחזקאל פרקים מ – מג, במסכתות מידות ותמיד ובמיוחד בהלכות בית הבחירה לרמב"ם). כאשר הראש מלא במחשבות ובאמונה מוחשית על בית-המקדש שעומד בכל רגע להפוך מחזון למציאות – נוצר תהליך רוחני, שמזרז ומאיץ את ההתגשמות הנכספת של כל התהליכים הרוחניים מכל הדורות – בבניין הבית השלישי בפועל ממש, בגאולה השלמה שתבוא תכף ומיד.