לאחר יציאת מצרים היה עמלק העם הראשון שהעז לצאת למלחמה נגד עם ישראל. בתורה נכתב כי חובה עלינו להכחיד את זרע עמלק עד האחרון שבהם, שלא יישאר מהם זכר. חובה זו עדיין לא מולאה, והיא תהיה אחת הפעולות שיבצע המלך המשיח, בקרוב ממש.
 
עתיד הגויים בזמן הגאולה מתחלק לפי שתי קבוצות: רוב הגויים יחיו בזמן הגאולה בצורה מתוקנת, מתוך שלום ואחדות, ואף יראו זכות בהגשת עזרה וסיוע לעם ישראל לקיים את רצון השם בשלמות. לעומתם יהיו עמים בודדים שייכחדו מן העולם, ובמיוחד – זרע עמלק.
 
הסיבה להבדל היא: כמו כל הנבראים, גם הגויים מקבלים את חיותם ממקור רוחני קדוש. אלא שאותה חיות עוברת אליהם דרך כוחות טומאה (נקראים 'שלוש קליפות הטמאות') ומושפעת מהם מאוד, ולכן מזוהים הגויים כמציאות רעה ושלילית (מלבד בודדים המכונים "חסידי אומות העולם"). לעתיד לבא, לא תעבור החיות הרוחנית הקדושה דרך כוחות טומאה, מכיוון שלא יהיו יותר כוחות כאלה. "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", מבטיח הקדוש-ברוך-הוא (זכריה יג, ב). כתוצאה מזה, יתחולל שינוי תהומי באורח החיים של הגויים, כולם יחיו בשלום ובאחדות, ואף יראו זכות בהגשת עזרה וסיוע לעם ישראל.
 
כך לגבי רוב האומות. אולם לעמלק (ודומיו) לא תהיה אז בכלל אפשרות קיום, משום שהחיות המקיימת אותו היא כזו, שללא 'שלוש קליפות הטמאות' אין לה שום דרך לשרוד. עמלק מייצג עקשנות וחוצפה בסגנון של "יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו". הוא נלחם בכל דבר שבקדושה ללא שום תועלת וללא הפקת כל הנאה ממעשיו. פשוט, למרוד בקדוש-ברוך-הוא לשם מרידה. סתם כך, בלי שום סיבה הגיונית. עמלק מייצג אפוא רע גמור ללא שארית של טוב, ולכן כאשר יתגלה הקדוש-ברוך-הוא במלוא הדרו לא תהיה לעמלק שום זכות קיום. יתקיים בו הפסוק: "ואחריתו עדי אובד".