אחת התוויות האופייניות שהדביקו תמורות הגלות בכל מי ששייך לעם ישראל היא "היהודי הנודד". מאז חורבן הבית וגירושנו מהארץ נעשינו כמו בני בלי בית, מחוסרי דיור ומנושלי אדמה, שמשנים כתובת מתקופה לתקופה לפי משבי-הרוח של ההיסטוריה. התחלנו את הנדודים בבבל, בפרס, ובמרוצת הדורות נפוצנו והתפרסנו על פני עוד ועוד ארצות ויבשות, עד שנוצרה המציאות המוכרת כיום, של פזורה יהודית בכל מרחבי תבל, מאוסטרליה ועד אלסקה.
 
אמנם מזה כשבעים שנה, רובן ככולן של אומות העולם מכירות בכך שארץ ישראל היא בית היהודים וכחמישה מיליון יהודים מממשים את הזכות לחיות ולהתקיים בה. אבל חלק הארי של עמנו נמצא עדיין מחוץ לבית. לפי נתוני אוכלוסין רשמיים, מהווה יהדות הארץ רק כשליש מכלל יהדות העולם, ולפי הערכות מומחים שונים – עוד הרבה פחות מכך. כך שאי-אפשר לומר שתווית הלאום הנווד הוסרה מעלינו לחלוטין.
 
אין שום לאום מלבדנו שרק מיעוטו מתגורר בארצו-מולדתו. אנחנו העם היחיד הזה, והשאלה הגדולה היא – למה? למה באמת בחר הקדוש-ברוך-הוא להעניש אותנו בקללת הנדודים?
 
***
 
האמת היא, שתופעת הנוודות לא התחילה אצלנו רק אחרי החורבן. עוד בטרם נהיינו רשמית לעם, כבר בעת שקבוצת העבריים בעולם מנתה נפשות ספורות, היה מקל הנדודים חלק בלתי נפרד מחייה. אנו קוראים על כך בתחילת פרשת השבוע: "ויאמר השם אל אברם, לך-לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". אברהם אבינו, היהודי הראשון בעולם, נדד עם אשתו ובני-ביתו מחרן לארץ כנען, למצרים ולפלישתים.
 
למה אכן הרבה כל כך אברהם לנדוד? מילא, המסע הראשון היה מחויב כדי להגיע אל הארץ המובטחת. אבל מה עמד מאחורי כל הסיבובים בהמשך? מסבירים חז"ל, כי הקדוש-ברוך-הוא רצה להעמיד את אברהם בניסיונות שונים ולכן גרם לו לנוע ולנוד ממקום למקום. אבל זו עצמה השאלה – למה נבחרו דווקא הנדודים להיות הניסיון?
 
על כך מוסבר בתורת הקבלה והחסידות, כי מאז בריאת העולם טמונים ברחבי תבל ניצוצות-קדושה גבוהים שממתינים להיגאל ולשוב לשורשם העליון, והדרך היחידה לגאולתם היא כאשר מגיעים לאזורם יהודים ולמדים שם תורה ומקיימים שם מצוות. תהליך גאולת הניצוצות התחיל בנדודיו של אברהם ונמשך לאורך אלפי שנים בנדודיהם של בני-ישראל לדורותיהם.
 
נמצא, כי תופעת הנדודים היהודית במהותה היא חלק מתכנון קפדני של הגשמת הרצון האלוקי שבתהליך הבריאה. זה לא סתם עונש או קללה היסטורית, חלילה, וההוכחה הטובה לכך היא עצם העובדה ששרדנו עד הלום כעם. עמים אחרים, שלא עברו מסכת נדודים מעודם, נכחדו ואבד עליהם הכלח, ואילו אנו – יד עלומה דואגת שנשרוד את כל הנדודים ונתקיים. אותה יד אלוקית שמנודדת אותנו למטרה מסוימת, היא גם ששומרת על קיומנו.
 
***
 
כיום עומד עם ישראל בצומת דרכים מרכזי. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר, כי הנדודים שלנו עשו את שלהם וגאולת הניצוצות המחויבת כבר התמצתה. אנו מצפים אפוא לקיבוץ הגלויות והבאת כל היהודים לארץ ישראל על-ידי המשיח, אקט שיסמל את שלב החיתום הסופי של הנוודות היהודית שהגשימה את ייעודה.
 
הגאולה האמתית והשלמה תהווה מין מסיבת ניצחון של כל הנודדים היהודים מכל הדורות, מאז אברהם אבינו ועד היום. יהודי כל הדורות יקומו לתחייה ויצטרפו אלינו לקבלת פני המשיח, שיתגלה תכף ומיד ממש.