אחד ההיבטים היפים של חיי אבותינו במדבר היא הצד החברתי. לחשוב על שש-מאות אלף גברים (מגיל עשרים ומעלה) ועוד מספר זהה פחות או יותר של נשים ועוד מי יודע כמה מאות-אלפי צעירים וילדים, שמנהלים יחד חיי מחנאות שיתופיים במשך ארבעים שנה של נוודות; הולכים יחד, חונים יחד, אוכלים אותו אוכל, שותים אותה שתייה – הרי זו אחדות מעוררת השתאות!
 
אמנם אירעו במהלך השנים כל מיני פרשיות חברתיות לא נעימות, אבל העובדה שבשורה התחתונה המשיך העם לחיות יחד – מותירה לנו ללמוד איזשהו פרק בהלכות אחווה ולכידות.
 
***
 
רגע-השיא של האחדות במדבר, אחדות שלא הייתה עוד כמותה, היה לקראת מתן-תורה. בראש-חודש סיוון, חמישה ימים לפני קבלת התורה, הגיעו בני-ישראל וחנו מול הר סיני, וזו הפעם היחידה שחניית העם מוזכרת בתורה בלשון יחיד: "וייחן שם ישראל נגד ההר". ללמדנו, כפי שאומרים חז"ל, שעמדו הכול "כאיש אחד, בלב אחד". באהבה כנה, עד שחשו כביכול חלקים של גוף אחד, שבקרבם פועם לב אחד. והקדוש-ברוך-הוא היה כל כך מרוצה מהמעמד, עד שאמר: "הרי השעה שאתן להם את תורתי".
 
מדוע בעצם שימשה האחדות זרז לקבלת-התורה? הרי אצל הקדוש-ברוך-הוא כל דבר מדויק בתכלית, ואם הוא תלה את נתינת התורה באחווה של בניו, משמע שזה לא סתם אלמנט של התנהגות יפה שהסבה לו קורח-רוח, אלא זהו אקט נחוץ וחיוני לקראת המעמד המרומם והנעלה. ואמנם מדוע?
 
התשובה לכך קשורה להבנת כל המשמעות של התורה ונתינתה: התורה ניתנה לבני-ישראל כדי לגלות בעולם את מציאות הבורא כריבון-כול אחד ויחיד. על-ידי לימוד התורה מתוודעים לכך שכל פרט ביקום אינו אלא תצורה של מופע אלוקי, וכי ייעודו הוא שנעשה בו שימוש מושכל ונכון, כפי שמכוונת ומורה התורה, כדי להשלים את הרצון האלוקי. לדוגמה: מעור בהמה, להכין ספר-תורה או תפילין, מצמר – ציצית, וכך מכל דבר.
 
בהרחבה יותר, גם כאשר אנו מכינים מהעור נעליים ומהצמר בגדים – תשמישים שאינם קשורים ישירות לקיום המצוות – אנו רותמים אותם אל מטרת קיומם. כי כל מה שמסייע לנו לחיות ולהתקיים כראוי, בהתאם להדרכות התורה, ממלא את חלקו במטרת הקיום האחת והיחידה של הכול: גילוי נוכחות הבורא בכל היקום כולו.
 
זו אפוא התשובה מדוע הייתה לקדוש-ברוך-הוא קורת-רוח מרובה האחדות של בני-ישראל לקראת קבלת התורה. ההכשרה הטובה ביותר לקראת תהליך גילויה של אחדות הבורא ורצונו בבריאה היא, שהשותפים הפעילים ביותר בתהליך – עם ישראל – יהיו שרויים באחדות. כאשר חיים בני-ישראל כאחים, כבנים לאב אחד – הם יכולים להקרין את אחדותו ויחידותו של אביהם גם על הסביבה; על הבריאה כולה.
 
***
 
דורות על גבי דורות מקיים עם ישראל תורה ומצוות. אנו גורמים לעוד ועוד עצמים ביקום להתקדש ולהתקשר אל הרצון האלוקי – אולם אחרי הכול, נכון לרגע כתיבת השורות, עדיין נעלמת מציאות האלוקות מההשגה והתפיסה האנושית. את העובדה שכל פרט ביקום אינו אלא תצורה של מופע אלוקי אנו יודעים, אך לא רואים. רק לאחר התגלותו המושלמת של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בגאולה האמתית והשלמה, יתעדנו ויזדככו כלי החישה שלנו, ונצליח לראות את מציאותו האמתית של כל נברא; את האלוקות שבו.
 
אך מה שברור הוא, כי כשם שלקראת התחלת התהליך במתן-תורה שימשה האחווה הכנה נהדרת, כך גם כעת, לקראת סיום התהליך בגאולה השלמה, יש לאחווה בינינו משקל מכריע. זהו היבט באחדות האלוקית שאנו יכולים לממש כבר עכשיו. בידינו הדבר.