חובה עלינו להביא את ניצוצות החכמה הנמצאים במקורות שאינם יהודיים אל תחת כנפי אמונת ישראל. לצורך זה, ניצוצות אלה חייבים קודם כל לשוב אל מקורם האמיתי, אל התורה.
בספר בראשית מסופר שלאחר מות שרה אברהם נישא בשנית ונולדו לו ילדים נוספים: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם [ארץ המזרח]"[i].
יש המסתמכים על פסוק זה כדי לטעון שמנהגי "דתות" המזרח כוללים שיטות ריפוי המבוססות על חכמה עתיקה של אברהם אבינו – שהן המתנות שנתן לצאצאיו אותם שילח ל"ארץ קדם". לכן, הם רוצים לטעון, שיטות אלו קשורות בדרך כלשהי ליהדות, אשר אותה מסר אברהם, אבי העם היהודי, ליצחק בנו. משום מה, אנשים משתמשים בקו מחשבה זה כדי להעניק לגיטימיות להתעניינות בכל מיני טכניקות רוחניות שמקורן במזרח, עד כדי "הכשרתם" של מנהגי ה"דתות" המזרחיות ליהודים.
אולם, הפסוק בספר בראשית אומר בבירור שאברהם שילח את צאצאי פילגשיו "מעל יצחק בנו" משום שיצחק היה היורש הבלעדי של שליחותו הקדושה של אברהם, הפצת האמונה בא-ל אחד. פשוט שאברהם הרחיק את ילדי הפלגשים, שעסקו בעבודה זרה, כדי למנוע מהם מלהשפיע על יצחק.
אם כן, אפילו אם מקורן של השיטות הרוחניות של המזרח הידועות כיום בצאצאי אברהם (דבר שלעצמו מוטל בספק גדול) שיטות אלה נגועות בעבודה זרה, ועל כן הן טמאות ואסורות. כפי שהערנו לעיל, אם מערבבים משהו טמא במשהו טהור, התוצאה שלילית ועלולה להזיק באופן חמור, גם בגשמיות וגם ברוחניות.
הדבר אינו אומר שאין חכמה בהתעסקויות רוחניות נכריות. אמת היא שכל דבר בעולם הזה – גם הרע שבו – לא יכול להתקיים אלמלא ניצוץ של קדושה לכוד בתוכו, ניצוץ שממנו הוא שואב את חיותו. שליחותנו כיהודים לשחרר את הניצוצות האלה, שנפלו ונתפזרו בכל המציאות כולה, וביחוד בלבוש של התעסקות רוחנית בלתי טהורה.
חז"ל לימדונו: "אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגוים – תאמין. [אך אם יאמר] יש תורה בגוים – אל תאמין"[ii]. החכמה אודותיה מדברים חז"ל היא היא ניצוצות האמת הקדושים הלכודים באמנויות, במדעי החול וכן בעיסוקים רוחניים זרים ובפילוסופיות זרות. כמובן, עוד לפני שנוכל לקבל חכמה כזו לחיק היהדות, עלינו לשחרר את הניצוץ שלה מתוך קליפות הטומאה והעבודה הזרה בהן הוא נלכד. כל האמונות חייבות להסכים עם האמונה באלוקי ישראל – שהוא א-ל אחד – ובתורתו. כדי לשחרר את הניצוצות, חייבים ראשית לזהות את המקור האמיתי של החכמה הלכודה כפי שהוא מופיע בתורה.
התורה היא דרך חיים שלמה ולכן היא נקראת "תורת חיים"[iii]. הציווי "תורה בגוים – אל תאמין", פירושו שאין דרך חיים אמיתית, לשום אומה ולשום אדם, מלבד זו של התורה. התורה שניתנה לעולם על ידי בני ישראל, אשר קיבלוה במעמד הר סיני, היא תכנית הבנייה של הבריאה. תריג המצוות שבה, וכן שבע מצוות בני נח, הן המרשם היחידי לאורח חיים שלם ומתוקן. לפיכך, חובה עלינו להביא את ניצוצות החכמה הנמצאים במקורות שאינם יהודיים אל תחת כנפי אמונת ישראל.
לצורך זה, ניצוצות אלה חייבים קודם כל לשוב אל מקורם האמיתי, אל התורה. במילים אחרות, הם חייבים לעבור תחילה מעין גיור אינטלקטואלי.
באופן כללי, שמות ההתעסקויות והפילוסופיות הזרות, אינם חסרי משמעות – הם מצביעים על ה"תורה" המוטעית שהפילוסופיות האלו המציאו. כיון שהם כאלה, אסור לנו לאמץ שמות אלה אפילו בהקשר שנראה כהקשר יהודי. כפי שנאמר לעיל, אין לעסוק, או אפילו לדבר, על רייקי יהודי, יוגה יהודית, טאי צ'י יהודי, ודומיהם. כל אחד מהשמות האלה (רייקי, יוגה וכו') נושא כח בלתי טהור מסוים והוא מקור לבלבול. לקשור את התורה עם שם הנעוץ בפולחן אלילי, או אפילו בפילוסופיה זרה, מפנה את כוחה של התורה לרע, וכך עושה את העיסוק הזה מסוכן ביותר ואסור באיסור חמור. כפי שצוין לעיל, רק נזק יכול לצאת מערבוביה כזאת.
גם ליטול סמלים או דימויים ממקורות כאלה, הוא דבר מסוכן ביותר. לדוגמה, הסמלים הסיניים שמשתמשים בהם ברייקי, הם בוודאות כלים של פולחן אלילי ואסור להשתמש בהם. סמל הוא כמו שם – אם הוא נובע ממקור בלתי טהור, הוא נושא עמו אנרגיה בלתי טהורה. הסמל אינו כמו נקודה או ניצוץ של חכמה שניתן לשחרר ולגייר גיור מלא ליהדות.
נשרטט דוגמא של תהליך גיור אינטלקטואלי אמיתי:
הקבלה מלמדת שישנם חמש עשרה נקודות מגע, או מרכזי אנרגיה, לאורך הקו האמצעי של הגוף. מי שמכיר את היוגה, יחשוב מיד על שבע ה"צ'אקרות".
השלב הראשון של תהליך הגיור הוא להזהר שלא להתבלבל בין שני המושגים. האמונה בצ'אקרות כמרכזי האנרגיה של הגוף, כפי שמלמדים ביוגה, נובעת ממקור זר ובלתי טהור, וכשיטה שלמה היא שקרית.
השלב השני של תהליך הגיור מתחיל עם ההבחנה, שאף כי, כמובן, כל התכונות הפיזיות והרוחניות המיוחסות לצ'אקרות ביוגה אינן אמיתיות, אדם עשוי, בכל זאת, לרכוש נקודות חכמה מלימוד הצ'אקרות. את נקודות החכמה האלו ניתן לגייר ליהדות. אך, כדי לעשות זאת, הן חייבות להתנתק לגמרי ממקורן הבלתי טהור ולא להיקרא בשמן הנכרי, בדיוק כשם שגר-צדק אמיתי חייב להתנתק כליל מעברו.
לאחר זאת, יכול אדם להתקדם לשלב השלישי והאחרון בתהליך הגיור – הכרת המקור האמיתי של שבע הנקודות ותפקידיהן, בתוך השיטה השלמה והמתוקנת של חמש עשרה נקודות המגע המתוארות בקבלה. מעתה, יכול אדם להאמין לגמרי בחכמה שנגאלה זה עתה, זו שקודם לכן, היתה לכודה בקליפה זרה.
נציין ששלושת שלבי תהליך הגיור שתוארו זה עתה, מקבילים לשלושת השלבים של דגם תהליך התיקון שהבעל שם טוב לימד: הכנעה הבדלה והמתקה. ההכרה בכך שהצ'אקרות נובעות ממקור בלתי טהור היא ההכנעה. ניתוק נקודות החכמה ממקורן הוא הבדלה. שילובן של נקודות החכמה בשיטה השלמה של חמש עשרה נקודות המגע שלומדים עליהן בקבלה הוא ההמתקה[iv].
לבסוף, נאמר כמה מילים אודות שיטות המדיטציה הרווחות במזרח. צורות אלו של מדיטציה מציבות בפני מבקשי האמת בעיות רציניות מאד, והן אסורות באיסור חמור. המנטרות בהן משתמשת המדיטציה של המזרח הנן, ברובן המכריע, שמות של אלילים ועבודה זרה. השיטה כולה שואבת את כוחה ממקור בלתי טהור המייצר בנפש – על ידי אין ספור חזרות על המנטרה, המקהה את החושים הפנימיים האמיתיים של הנשמה – תחושה כוזבת של שלילת האגו, העומדת בניגוד גמור לתחושה האמיתית של ביטול המאפיינת את היהדות בכלל ואת ההתבוננות היהודית בפרט.
[i]. בראשית כה, ו.
[ii]. מדרש איכה רבתי ב, יג.
[iii]. הברכה האחרונה של תפילת העמידה.
[iv]. להסבר מלא של חמש עשרה נקודות מגע אלו והשימושים הקבליים השונים שלהן, ראה בספר נפש רוח ונשמה ביאור י (עמ' קצה ואילך).
