חג הפסח הוא חג העצמאות היהודי האותנטי. יציאת מצרים לפני 3321 שנים, היא זו שהפכה אותנו מעם עבדים חבול ומושפל, לבני חורין. האומה המצרית שרדתה באבותינו בפרך, הוכתה על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בעשר מכות כואבות, שהרסו לה את כל אושיות החיים. מהיאור שהפך לדם, דרך האדמה שרחשה כינים, בעלי החיים שהוכו בדבר והצמחים שנאכלו על-ידי ארבה, עד לבני האדם שמתו במכת בכורות. הדברים הגיעו לכך שהמצרים דחקו בבני ישראל לעזוב את ארצם.
 
ומה קרה מצדם של בני ישראל? מסתבר, שלא היה כל כך קל לנתק אותם מהוויית השעבוד. 210 השנים במצרים עשו את שלהן, ועם ישראל קצת התקשה להתחיל לחשוב על חיים אחרים ושונים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הם לא כל כך היו להוטים לזכות בעצמאות ובחרות.
 
נשווה בנפשנו משפחה שגדלה בכלא, מזה כמה דורות. הדור הראשון של המשפחה, אלה שעוד הכירו את העולם שמחוץ לכלא, כבר נפטרו. כל השאר כבר נולדו אל חיי השבי. חייהם קשים, בתת-תנאים ממש, בכל המובנים. אבל אלה החיים מבחינתם. הם לא מכירים משהו אחר.
 
פתאום, ביום בהיר מודיעים להם הסוהרים: רבותיי, החוצה! אתם משוחררים. התגובה הטבעית ביותר מצדם תהיה הצטנפות מפוחדת. הם יתנגדו להשתחרר. הם לא יבינו מה רע בחיים בכלא. כי כיצד הם יכולים להבין, אם מעולם לא הכירו חיים אחרים?
 
זו בדיוק הייתה הבעיה של עם ישראל. פתאום, בבת אחת, לעזוב דפוס חיים מוכר, להינתק מהרגלים, משגרה – ולפתוח דף חדש. פתאום, בבת אחת לעכל תובנה חדשה, כי חייהם עד עכשיו, אלה שלתוכם נולדו ובהם צמחו וגדלו – אינם חיים בכלל. החיים האמיתיים מחכים להם מחוץ לגבולות הפלדה המצריים, שמעודם לא חצו אותם.
 
מסיבה זו נצטוו בני ישראל עוד בהיותם במצרים, להקריב קרבן פסח. לקחת כבש, מיתוס אלילי מצרי, ולשחוט אותו. להקריב אותו כקרבן לקדוש-ברוך-הוא. היה זה אקט שנועד לטלטל את אבותינו טלטלה רבתי, כזו שתקרע מעליהם את מסכי הטומאה המצריים ותכוון אותם לפקוח את העיניים אל החיים האמיתיים. החיים החדשים שנכונו להם תחת הנהגתו של משה רבינו, בהתאם לרצונו הצרוף של מלך מלכי המלכים. 


יציאת מצרים הייתה השלב הראשון בעצמאות היהודית. השלב האחרון והמושלם מצפה לנו בכל רגע. זו הגאולה האמיתית והשלמה, שעל פי בשורתו הנבואית של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח עומדת להתרחש בדורנו, בכל רגע ממש. הגאולה השלמה תשחרר אותנו שחרור מוחלט מכבלי הגלות, מכל הצרות למיניהן, ומעל לכול – היא תסיר מעלינו את עולו המעיק של היצר הרע. זה שמפתה אותנו לפתח דפוסי חיים קלוקלים ומעוותים.
 
בגאולה השלמה נהיה באמת מה שאנחנו. נזדהה עם האני האמיתי שלנו – הנשמה האלוקית שבקרבנו, הצמאה לחיות אך ורק לפי רצון הבורא. לא נימשך בכלל לחיים אחרים, כי לא יהיה יצר רע שימשוך אותנו לכך.
 
נכון לעכשיו, סביר להניח כי ישנם בינינו כאלה שמזדהים מאוד עם התחושה שהייתה לאבותינו ממצרים. פתאום, בבת אחת לעזוב דפוסי חיים והרגלים לטובת חיים חדשים לגמרי – גם אם טובים לאין שיעור מכל מה שמוכר לנו – יכול להיתפס כמשהו מרתיע.
 
זו אחת הסיבות להנחייתו המפורסמת של הרבי, ללמוד ולהכיר את החיים בגאולה מתוך המקורות העוסקים בכך. הלמידה הזו, במיוחד מתוך תורתו של הרבי עצמו, עוזרת לנפץ הרבה מיתוסים גלותיים שגויים, שמובנים לנו בתוך הנפש, ומקרבת אותנו אל העצמאות והשחרור המלאים שנכונו לנו בעידן הגאולה השלמה.