לדים יהודיים עושים הכרה עם אחד הפרשנים המזהירים והמקוריים ביותר של התורה, הלא הוא רבי שלמה יצחקי (רש״י) — מגיל צעיר ביותר. ברגע שילד מתחיל ללמוד חומש בבית, או בבית הספר, הוא מוצא בחומש שלו את פירוש רש״י. פירוש זה נמצא בכל חומש, למטה, כתוב בכתב מיוחד, באותיות קטנות ומיוחדות, כתב הנקרא על שם רש״י.

ולמרות ששונות האותיות של כתב רש״י מהאותיות העיבריות המודפסות, המרובעות, אותם לומד הילד חיש מהר ולאחר מכן הוא יכול כבר להתפאר בגאוה, כי הנה הוא לומד חומש עם רש״י. לאחר מכן יגדל הילד וילמד דברים רבים אחרים בחכמת היהדות, אולם, מהחומש עם רש״י הוא שוב אל יפרד כל ימי חייו. הוא שוב ושוב יתיישב וילמד פרשת חומש עם רש״י והלא כל שבוע יש פרשה חדשה, פרשת השבוע וכך משנה לשנה, במשד כל החיים, וכך נמצא כי אצל היהודים תופס פרושו של רש״י מקום חשוב ומיוחד במינו.

מספרים, כי לפני שרש״י ישב לחבר את פירושו על התורה הוא צם תרי״ג (613) תעניות, לפי מנין מצוות התורה. בדרך זו הוא התכונן לקראת המשימה הנכבדה שנטל על עצמו.

רבי חיים יוסף אזולאי (החיד״א) כותב בספרו ״שם הגדולים״ כי הוא מצא בספר עתיק את ההערכה הבאה על אודות פירושו של רש״י:

״פירושו של רבנו שלמה בן יצחק הוא ה״ראש״, הנעלה ביותר בכל הפירושים על התורה. ואם נמצאים מפרשים החולקים לפעמים על דעתו ומנסים לדחות הסברים מסויימים בפירושו, הרי שרש״י ״חמוש״ היטב ובדבריו גופה מצוייה התשובה לכל קושיות עליו. גדלותו ועמקותו של פירוש רש״י ניכרת רק ליחידי סגולה, המבינים, כי במילה אחת שלו מסוגל רש״י לתרץ הרבה קושיות...״

גדלותו המיוחדת במינה של פירוש רש״י נובעת מכך, שהוא מותאם הן לחכמים גדולים והן לאלה, שאינם מבינים הרבה, ואפילו לילדים הלומדים בחדר. זו היא החכמה העליונה — לחבר ספר שיהיה שוה לכל נפש. פרושו של רש״י כולל רעיונות מבריקים, וכן הבהרות שונות, בצד הפרוש המילולי הפשוט. בעת ובעונה אחת, הרי שפרושו של רש״י הוא כה קל להבנה, כה חלק ונוח עד שכל אחד, המבין את פרושם של המילים, יכול להבין את האמור בו, כל אחד לפי תפישתו והשגתו.
מלבד פרושו על התורה, וכן על כל ספרי נ״ך, חיבר רש״י פרוש מופלא גם על הש״ס (המשנה והגמרא). פרוש זה האיר את עיני הלומדים והקל עליהם את הלימוד. וכך כותב על אודות רש״י רבי בצלאל אשכנזי, שהיה רבו של האר״י הקדוש: ״רש״י הוא ה״אבא״ והרבי של כל יהודי. הוא פותח בפנינו את אוצרות התורה הנסתרים. ואילולא רש״י היתה לנו הגמרא כספר חתום.״

זוהי הסיבה לכך, שגדולי ישראל בכל הדורות הכתירו את רש״י בכתר ״מאור הגולה״. הוא גילה את האור המקודש, הגנוז בתורה. ״לא היה לפניו מורה דרך ומאיר נתיב שהציב ציונים והורה את הדרך בים התלמוד, כפרושו אותו כתב בשפה ברורה וקצרה״ — כך התבטא על רש״י אחד מגדולי ישראל, המוסיף ואומר, כי אילמלא פרוש רש״י, היה התלמוד משתכח, חס ושלום, מעם ישראל.

את פרושיו על החומש ועל הגמרא התחיל רש״י לכתוב בעודנו צעיר לימים. את פרושיו והסבריו על הגמרא, הן את אלה ששמע מרבותיו והן את אלה שבעצמו השיג במוחו הכביר, רשם רש״י בתחילה בקונטרסים מיוחדים. זו הסיבה לכך, שבעלי התוספות, שהיו בני דורו של רש״י, מכנים אותו בשם הפשטני ״הקונטרס״.

נראה הדבר כי בצורתו זו של רישום בקונטרסים מיוחדים, הגיע פרושו של רש״י בתחילה רק אל חוג נבחר של תלמידים קרובים.

בצורה כזו כתב רש״י את פרושיו עד גיל 33 אז הוא החליט לעזוב את עירו ולצאת לעולם, כדי ״לערוך גלות״ (כפי שגדולי ישראל נהגו לעשות בשעתם, כדי לזכך ולטהר עוד יותר את נשמתם). אולם לרש״י היתה בצאתו לגלות, כוונה נוספת. בתקופה ההיא הוא כבר סיים את כתיבת פרושו על חמישה חומשי תורה ועל מרבית מסכתות הש״ס. אולם הוא עדיין לא רצה לפרסם את פרושו ולהפיצו בישיבות, כל עוד לא יהיה בטוח בכך, שלא הופיע עד כה פרוש אחר, טוב יותר ומשוכלל יותר מזה שלו.

מסיבה זו הוא בקר בדרך נדודיו בהרבה ישיבות ומרכזי תורה ובכל מקום חקר ודרש על אודות הפרושים שהיו בשימוש באותה התקופה.

מסע הגלות של רש״י נמשך דרך איטליה, יון, ארץ ישראל, מצרים ופרס. בחזרה הוא עבר את גרמניה עד שלבסוף חזר הביתה לטרויש שבצרפת.

פרוש טוב יותר משלו לא מצא רש״י בשום מקום. וכפי שהוא לא מצא אז פרוש שיעלה על שלו, כך לא מצא העם היהודי מאז ועד היום, משך מאות בשנים, פרוש יותר טוב מזה של רש״י, ואף לא פרוש, שיוכל להדמות אליו.
״רבנו שלמה לא הותיר אחריו אף אחד, שיוכל להסביר כמוהו את כוונת הכתוב, את הנאמר בתורה״ — כך כותב על רש״י רבי שמעון בן צמח (הרשב״״צ).

בשובו מהגלות, בה בחר מרצון, השלים רש״י את פרושו על התנ״ך ואף הוסיף פרושים על מסכתות התלמוד, שטרם כתב. לאחר מכן הוא החל לפרסם את יצירתו.

את פרושו על התלמוד כתב רש״י שלש פעמים. וכל פעם הוא ערך את החומר מחדש, סיננו וקצרו עד שנהיה כליל השלמות. מקובל לחשוב כי לא רק כל מילה אלא כל אות בפרושו של רש״י היא מחושבת היטב ובעלת משמעות.
אין אות מיותרת ואין אות חסרה. השפה ברורה כתובה בסגנון קל להפליא וכל קטע וקטע נמצא במקומו הראוי.

הסיבה להצלחתו הבלתי רגילה של פרוש רש״י נעוצה בכך, שרבנו שלמה כתב את יצירתו הגדולה ברוח הקודש. על כך מעידים חכמי וצדיקי הדורות. מכאן שמלבד עימקי ההגיון התלמודי שפרושו מצטיין בהם, יש בו בפרוש זה גם סודות מסודות של הפרד״ס פשט, רמז דרוש, סוד.

על הצלחתו הגדולה של פרוש רש״י מעידים גם הספרים הרבים, שנתחברו במרוצת הדורות — כפרושים על פרושיו, במיוחד רבו ספרים אלה, העוסקים בפרושו של רש״י על התורה.

בספרים אלו מסבירים את דברי רש״י, כשכל מלה נשקלת היטב במאזניים ונמדדת בפלס ההגיון. פרושו של רש״י על החומש מתבסס בעיקר על פשוטו של מקרא, הפרוש הפשוט של הענינים.

למרות שעיקר פרושו התבסס, כאמור, על הפשט, מביא בפרושו רש״י הרבה אגדות ומדרשי חז״ל המסייעים להבנת פשוטו של מקרא וגם מעוררים רגשי מוסר ואצילות רום. יתר על כן כשם שילדים קטנים ואנשים פשוטים הלומדים את פרוש רש״י מסוגלים להבין את הפשט ולמדנים גדולים יותר מבינים באותו הפשט עצמו ענינים עמוקים ועדינים יותר, כך זה הולך מעלה מעלה עד שגאונים וצדיקים מגלים בפרושו של רש״י גם את ה״רמז״ וה״סוד״ המצויים בפרוש רש״י בצורה מוסתרת.

על אחד המקובלים הגדולים מסופר, כי הוא פעם התקשה בהבנת פרוש מסויים של רש״י על החומש והדבר ציער אותו מאד. הוא צם, סיגף את עצמו בכל מיני סיגופים והתפלל, כדי שיאירו את עיניו מהשמים. לבסוף הוא הלך להשתטח על קברו של רש״י, שפך את ליבו שם, וביקש שיוכל להבין את הענין שלא היה נהיר לו. בסופו של דבר גילו לו מן השמים את משמעותו של הפרוש ואז התברר, כי במספר המילים הללו היה כלול סוד גדול מסודות הקבלה. סוד זה, שנתגלה למקובל בדרך זו, אף נדפס באחד מספרי הקבלה.

מכאן אמרו רבותינו כי, למוד יום יומי של חומש עם רש״י הוא סגולה ליראת שמים ולחיזוק האמונה.