יהודי עושה לעצמו "סלקציה": מצוות מסוימות נחשבות אצלו "ראש" ועליהן הוא משתדל ומקפיד. ומצוות אחרות לא ממש נחשבות אצלו, הוא דוחה את קיומן "עד העקב", לא משתדל לקיימן.
"והיה עקב תשמעון את המשפטים"
חז"ל מפרשים:
אילו הן מצוות קלות שאדם "משליך תחת עקביו".
יהודי עושה לעצמו "סלקציה": מצוות מסוימות נחשבות אצלו "ראש" ועליהן הוא משתדל ומקפיד. ומצוות אחרות לא ממש נחשבות אצלו, הוא דוחה את קיומן "עד העקב", לא משתדל לקיימן.
אומרים לו: מצוות אהבת ישראל דורשת ממך לאהוב ולתת מעצמך לכל יהודי, אפילו כזה, שאינך מכיר.
והוא אומר: לא שייך! אני לא מצליח לאהוב אפילו יהודי שאני מכיר, אפילו כזה שהיטיב עמי אי פעם...
זה נשמע הגיוני.
נכון, כי היצר הוא תמיד חכם, תמיד "תחמן".
והאמת?
האמת היא, שעבודת ה' אינה מושתתת על חשבונות ושיקולים שכליים. עיקר ובסיס בעבודה הם האמונה וקבלת עול.
"מצווה" היא מלשון "צוותא" - חיבור: להתחבר, להתאחד עם הבורא.
לכן ההתחשבנויות של מצוה "קלה" או "חשובה" בכלל לא רלוונטיות, כי כל מצוה שהיא מחברת אותך אל האלוקים.
(באדיבות: חב"ד הודו)