במכת חושך שררה במצרים אפילה מוחלטת, אולם "ולבני ישראל היה אור במושבותם". לפי המתואר במדרש, לא רק בתחום מגוריהם של בני-ישראל – ארץ גושן – האיר אור. גם בלב מצרים, בתוך בתי המצרים ממש, הם ראו הכול! בני-ישראל הסתובבו בבתי המצרים כבשלהם (בעלי הבית לא ראו אותם), חשפו את מקומות המסתור בהם מוטמנים חפצי-ערך – אך לא נטלו דבר. רק בעת היציאה ממצרים הם ניצלו את המידע שצברו בימי החושך: הם ביקשו מהמצרים להשאיל להם לדרך כלי כסף וזהב, והוכיחו כי יודעים היטב היכן ומה יש להם, כדי שלא יוכלו המצרים להתחמק בטענת "אין לנו".
 
לפי דברי רש"י, האור שהאיר אז לבני-ישראל היה טבעי לחלוטין. הנס היה בחושך שהאפיל על המצרים אך לא באור. זאת משום שנטילת הרכוש מהמצרים הייתה על פי הצו האלוקי: "וישאלו... כלי כסף וכלי זהב", ומצווה צריכה להתקיים בדרך הטבע. לכן  דאג הקדוש-ברוך-הוא כי איתור כלי הערך בבתי המצרים – מה שהיה ראשית קיומו של הצו האלוקי – ייעשה באור טבעי. רק ההכשרה לעריכת האיתור – נטילת האפשרות מהמצרים לחסום את בני ישראל בחיפושיהם – היא שהייתה על-ידי נס החושך.
 
כמו תקדים זה של מכת החושך כך גם כעת, בערב הגאולה השלמה, מחולל הקדוש-ברוך-הוא נסים כדי לסייע ליהודים לקיים מצוות. כי אמנם את המצוות עצמן מוטל עלינו לקיים בדרך הטבע – אך ההכשרה לקיומן יכולה לבוא מצדו של הקדוש-ברוך-הוא בדרך נס.
 
(ליקוטי שיחות כרך לא עמוד 46)